שונא אותה ואת הטלפון שלה.
שונא את הטלפון שלה שהוא לא פעיל.
קיבינימט! שונא גם כשהוא פעיל.
שאלוהים יעזור לי! אני שונא את המספר שלה.
שונא לחייג אותו,מספר מטומטם.
מטומטמת. היא מטומטמת, אפילו לשיחה ממתינה היא לא יודעת
לעבור.
והיא, היא שונאת את זה שאני בסלקום. היא אומרת שהם יקרנים.
'שוד לאור יום!', היא אומרת.
אז מה? שתלך להזדיין! את אפילו לממתינה לא יודעת לעבור.
הייתי שובר לו את הצורה, לטלפון שלה. הייתי מפרק אותו לגורמים,
שבבים שבבים.
הייתי שורף אותו, את כל המגעים, שורף לאפר.
שורף, מפרק, קורע, שובר; שובר ואחר כך בוכה.

פעם היא אמרה לי שאני יודע בדיוק איך לדבר אליה, כמו שהיא
אוהבת,
שאני עושה את זה ככה טוב כמו שצריך.
עוד מגיל צעיר הייתי אהבתי לדבר, הייתי אלוף בזה. הייתי מדבר
כל כך מהר שהיו משתגעים ממני.
הכרתי אותה באורנג', בתמיכה הטכנית.
ישר נדלקתי. הייתי בא כל יום עם תקלה אחרת, אבל זה הפריע קצת
שלא נפגשנו שישי שבת.
לא הייתה איזושהי התחייבות מצידה. אני התחייבתי לסכום סמלי
למשך שלושים ושישה חודשים (אני הייתי הרציני מבין שנינו).
היא הייתה נפגשת כל יום עם מלא אנשים - גברים נשים זה לא שינה
לה, היא הייתה כזאת.
ועוד שילמו לה! זונה, בת זונה.
אני לא יודע למה נדלקתי עליה ככה. אולי זה בגלל שהיא הייתה כל
כך נחמדה אלי? אבל בעצם היא הייתה נחמדה לכולם.
לפעמים אני לא מבין אותה.
יום אחד שלחתי לה תפוזים,בגלל שהיא עובדת באורנג', זה היה נראה
לי מצחיק.
היא לא מצאה את זה כל כך מצחיק והזמינה את המשטרה. היא כזאת בת
זונה! אני לא מבין אותה.
ככה עובדת באורנג', מחויכת ונחמדה, גורמת לי להתחייב לטווח
ארוך, ואחר כך נפגשת עם טרליון אנשים אחרים בלי שום רגשות אשם.
ועוד משלמים לה, משלמים לזונה הבת זונה.
ואני קונה לה תפוזים, והיא, מה היא עושה, מזמינה לי את
המשטרה.
שתלך להזדיין! גם ככה אני לא מדבר הרבה בטלפון.