תמיד תהיתי על השוני בין הקשר השורר ביני לבין אימי, והקשר
שאני רואה בין דודתי לבתה.
אני ובת דודתי, גילנו זהה. דודתי צעירה מאמי בשש שנים. ייתכן
וזהו הפרש משמעותי המשפיע על שוני הקשר, אך, לדעתי, לא ההבדל
הזה הוא שקובע.
רציתי במאמר זה לשתף אתכם בשוני בין שתי מערכות היחסים, שוני
הנובע מגישות שונות שהתפתחו אצל שתי האמהות בנוגע לכבוד.
התמיה אותי, איך בנות לאותה משפחה, אשר גדלו וחונכו באותם
ערכים ובאותו בית, גדלו והקימו משפחות כל כך שונות, וכל זה
בגלל גישתן השונה לכבוד.
בביתי שלי, הכבוד הוא מעל לכל. לעולם לא ארים את קולי על אימי,
אעליב אותה או אתייחס אליה בחוסר סבלנות או בחוסר כבוד. אם היא
תקרא לי, אבוא מיד ולא אגיד לה "רגע, שניה, חכי, לא בא לי".
אם היא תעשה משהו לא בסדר, לעולם לא אקרא לה "מטומטמת, מפגרת,
טיפשה".
ואמא שלי, אותו הדבר בדיוק כלפי, היא מעולם לא תקלל אותי או
תדבר אלי בזלזול. תמיד תכבד אותי. בדרך כלל, רק לחברות אפשר
לדבר ככה, לעלוב, לריב, וכמובן, להתפייס. ההורים הם לא החברים
של ילדיהם, ולכן נוצר ריחוק גדול, ריחוק שבא לידי ביטוי בכבוד
הדדי. או בלשון צבאית יותר, דיסטנס, שלעולם לא יישבר.
אבל דווקא בגלל זה, בגלל הכבוד ההדדי, אני ואמי לעולם לא נוכל
לדבר כמו חברות, לא נעביר ביקורת אחת על השניה, לא נתייעץ כמו
חברות על בגדים, על בנים ועל מערכות יחסים, לעולם לא נריב על
דברים שטותיים ולעולם לא נתפייס ונתקרב עוד יותר.
במשפחה של דודתי, המצב שונה לגמרי - האם והבת, הן כמו חברות;
רבות, מתחצפות אחת לשניה, מקללות, והאמת היא שגם האב אינו טומן
ידו בצלחת. בארוחת הערב, שהייתי עדה לה לא מזמן, האב בהה בבתו,
את הסיבה איני יודעת, ומיד זו התפרצה עליו "מה אתה מסתכל, יא
מכוער". אני מיד ציפיתי שהוא יכעס עליה או יעיר לה שככה לא
מדברים אל הורה, ינזוף בה ויישלח אותה לחדר, אך במקום זה הוא
אמר לה "תסתכלי על עצמך קודם, יא מכוערת", דבר שהותיר אותי
המומה לגמרי. אם אני הייתי אומרת לאבי מכוער בצורה בוטה כמו
שהיא אמרה, מיד הייתי מוצאת את עצמי בחדר, מפחדת להוציא רגל
ממנו, ונשארת שם עד הבוקר, מצטערת על מה שאמרתי.
דוגמא נוספת היא היחס של ההורים לחברים של ילדיהם.
במשפחה שלהם, האמא מכירה כל אחד ואחת מהחברים של בתה, והיא
בעצמה חברה שלהם, הם מתקשרים לפלאפון האישי של האם ומדברים
איתה. אמא שלי, לא רק שלא היו מתקשרים אליה, אני גם צריכה
להזכיר לה מי זה בחור איקס או וואי, שהוא הידיד הכי טוב שלי
כבר ארבע שנים, והיה בבית שלי יותר משלוש פעמים... היא לא
יודעת על ידידים שלי כלום, חוץ מאת שמותיהם, וגם את זה בקושי.
לאמה של בת דודתי יש כינוי לכל אחד ואחת מהידידים של בתה, היא
מתעניינת בשלומם ובמעלליהם האחרונים.
דוגמאות והבדלים יש לי המון, ונראה לי שכדי לכתוב את כולם, גם
חודש וחודשיים לא יספיקו. אבל אני משערת שהבנתם את הפואנטה.
העולם שלי ושל בת דודתי סובב סביב העניין של כבוד להורים,
כשאצלם בבית הכבוד שואף לאפס ואצלי בבית הוא שואף למאה.
אבל מטרידה אותי העובדה, שבשביל שאני אוכל להיות קרובה לאמי
כמו שמקבילותינו קרובות, אני אצטרך לא לכבד אותה או לא להראות
לה שאני מכבדת אותה. וזה יהיה קשה לי מאד לאחר 18 שנים של
חינוך שונה לגמרי. כשאני רואה את מערכת היחסים בין דודתי לבתה,
אני לא יכולה שלא לקנא, אבל חוסר הכבוד שלהן אחת כלפי השניה
יכול להעביר אותי על דעתי.
אני לא יודעת איזה מהמצבים הוא טוב יותר, והלוואי ואני אמצא
דרך שמגשרת ומחברת בין שני המצבים. כי גם אני בסופו של דבר
אהיה אמא, ואני ארצה שילדי ישתפו אותי בדברים שקורים בחייהם
ואני ארצה להיות מעורבת בחייהם, אבל אני לא יודעת עד כמה אני
מוכנה לוותר על כבודי בפניהם בשביל זה.
אני מקווה מאד שיתברר לי בעתיד, שזהו לא מחיר הקרבה, ושניתן
להיות קרובים גם בלי לוותר על הכבוד.