מתיקותן הלילית של צביטות אהבתה
בבשרי, בחצר ירושלמית, בין אבנים וגפן,
בין צלילי עוד ולאדינו, בין קירות גופי,
מתיקות דבש אדמונית. בקצה החצר גדר מתכת
ישנה, ואצלה נדבקה זקנה בשביסה, שנשאבה מן הסימטה
בדרכה הביתה מבית-התפילה, טועמת
ממתיקות הצלילים, מדמה לעצמה שלרגע
היא שוב בת-מלך, בארצות ההן הרחוקות.
העוד שהיה שפה אסורה לאוזניי, הותר בחצר
מכבלי איסוריו, ואני שלימדתי עצמי להיות יונק דבש מסלע,
לומד לשתות צוף מפי נערה. עיניי הזקנה צוחקות
מאחורי גבם של הנגנים והזמרת השמנה היפה,
והיא מידמה בעיניי לסבתי, שלפני מותה
חזרה לדבר רק ערבית, בלי עברית.