אני זורק את מה שנתת לי.
אני זורק ויורק לך לפנים.
לא בגללי. חס ושלום.
אלא בגלל אלף אלפי אנשים שלא רצו כלום חוץ מללטף את שמך,
לאהוב אותך ולחיות חיים שלמים בצל שלך.
לחיות.
איך אתה ישן בלילות כשברקע מתנגנות אלף אלפי צרחות ייאוש
ובכי?
איך אני?
אני פוסע בחדר ארוך ומולי חלון מעופש.
השמש בוהקת ומנצנצת דרכו.
רסיסים עדינים של אור כחול וצהוב שוטפים את החדר.
לכאן כנראה לא נכנסת. לא העזת.
אבל אני כן.
נכנסתי והסתכלתי ימינה.
נרות נשמה בתוך מלבן שחור ממתכת, שכבר שנים יושב לו בבקור.
אני הולך לחלון, מסתכל החוצה ובוכה.
למה לא נכנסת לכאן?
וזהו
כתב אישום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.