3.10.03

המנגינה הזאת... מעבירה בי תחושות עמוק מבפנים.
מכניסה בי את החשק לאהוב, להיות נאהב ולעשות אהבה באקסטזה
איכותית.
הרטט שעובר בי כשאני שומע אותה... רטט של דמעות מאושרות.
מזכירה לי טיולים שחוויתי, ומפעילה את הדימיון לטיולים בחולות
אירן ארץ אבותיי.
ומזכירה לי כמה שאני אוהב את הוריי המבוגרים ומזכירה לי כמה
אני דואג לאבי שקצת חולה, וכמה שאני רוצה שיבריא.
ומה בידיוק אני חושב עליו, על המלך הזה, המלך שקוראים לו אברהם
והוא האבא שלי.
איך אני פתאום נהיה עצוב, איך פתאום החיוך על פני נובל ומקווה
לקצת שמש שתעיר אותו מחדש.
איך אני לא רוצה לכתוב עוד כרגע.