צ. רועי / במבט לאחור |
איך ייתכן שביום סגריר אחד השקר יכסה?
אין לדעת לאן היא פנתה, שאותי הותירה
להיות לבדי כעלם בודד, רדוף תחושות ורצונות.
כמיהה, אליה. תחושה שכזאת, מין אמת שכזאת,
אמת צבועה, המעמידה פנים כטובה.
אך כולנו יודעים. יודעים עד כמה היא
נותנת, אך עדים בדיוק עד כמה היא לוקחת.
ומשם, אין דרך חזרה.
מבט אחד לאחור, והאהבה הומתה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|