

במסעדה ההודית שבה היתה הברית הגישו אוכל בצבעים בלתי רגילים, סבתא סרבה לאכול ממנו בטענה שלאוכל עם צבע שכזה בטח יש טעם נוראי כמעט כמו הצבע. היא דבקה בפיתות עם חומוס וטחינה.

מיד אחרי הטקח צחי התרגש כמו שהתרגש רק עוד פעמיים בחייו, כשנישא ללימור, וכשנולד בנו הבכור, קורן, ומילא את חייהם בשמחת חיים. הוא תפס כל מי שהיה מסביבו וחיבק ונישק אותו בהתרגשות מבלי לשים לב אפילו מי האדם שאותו הוא מחבק.

סבתא תפסה את אדירי מיד אחרי שהתפזרו האנשים סביבם, חבקה אותו ואמרה לו עד כמה היא מקווה לראות את נכדה הבא ממנו, ולזכות לחיות ולראות החתונה שלו, שאפילו בגיל עשרים ותשע עוד מסרבת להראות באופק, לא צריך למהר, העיקר שתזכה לראות זאת.

הכלב ששוטט בחוץ הבריח את כל הילדים פנימה, רק מור העיזה להתייצב מולו, עד שהלך לחטט בפחי האשפה. ואז קראה לחבריה שיבואו לשחק איתה על הדשא, עד שהכלב יחזור ואלו יברחו חזרה פנימה

לפני הטקס, עוד לפני שהרב הגיע אדיר הוציא את המצלמה ונערך, החליף בטריות
לפלאש וקיווה שיעבוד.
נעמי נצמדה אליו כל הזמן, יודע שמשפחתנו שונאת האשכנזים עלולה להתנפל עליה בכל
רגע במטר חיוכים מזויפים.