פרק א:

בארץ רחוקה התגורר לו אדם שחי על ריגושים קטנים. חוויות מיניות
מרתקות או זריזות, שתייה חריפה קלאסית, כזו או אחרת, וחיבוק חם
מאהבה אמיתית.

פרק ב:

'בזזזזז..', שקט.
' טוק! טוק! טוק!'. שקט.
'בזזזזזז..' 'בזזזזזזז..', שקט.
'טוק! טו..'
"רגע אני בא! רגע."

"אמא.., היי. מה קורה?"
אגלי זיעה של לחץ או מאמץ או שניהם צצו להם על מפרציו הצעירים
בקודקוד ראשו. בליבו חשש שאמו מריחה ממנו את ניחוח החטא שדבוק
לעורו.

"היי בן, מה קרה שלקח לך כל-כך הרבה זמן לפתוח?"
"אה.. נרדמתי.?!?." הוא רעד בקולו.
"אה.., טוב אני הולכת לחדר."
"טוב אמא אני חוזר לבית ספר עוד מעט, נגמרו לי השעתיים
החופשיות."
"תנעל אחריך חמודי. ביי."

"זה היה קרוב" חשב לעצמו. במבט חפוז, תוך כדי כניסה לחדרו, תר
על שולחן האוכל במטבח אחרי ראיות מפלילות. הוא נכנס לחדר ודפק
חיוך משועשע לעבר הגופה שהיתה מוטלת לה על מיטתו.
"יהיה בסדר!" לחש, ידיו על מותניו.

לפתע קפא. בידיו תחושה של רטיבות קרה ודביקה. באיטיות רבה הרים
את שתי ידיו לנגד עיניו וסובב את גבו אל החלון למען יוטל על
כפותיו אור.
דם!
דם אדום ודביק על טלפיו.
בליבו הוא זעק  וגופו כמו צלל במימי קרח. זיעה שטפה אותו כעת
בכל חלקי גופו והלמות ליבו פעמו ברקותיו.
"בום, בום, בום.".
אישוניו התרחבו עד שעיניו נראו שחורות לחלוטין. שניה לאחר מכן
שבו למצבם הנורמלי ויחד עמם הוברר לו מה עליו לעשות כעת.

פרק ג:

'בזזזזז..', 'בזזזזזז..'.
"הצלצול המעצבן הזה." היא אמרה והעשן של הסיגריה שלה חמק קלות
מנחריה ופיה. היא נראתה כמו מפעל קטן שפולט עשן מארובותיו.
"חפיף אחותי, עוד שעה יש לנו שעתיים חופשיות. טוב שגמרנו עם
האנגלית שנה שעברה כבר."
"כן. נכון לפחות יש לנו את השעתיים האלה."
"רוצה לבוא אליי לאיזה שעה?"
"טוב.". ברור לה למה היא הולכת. שוב אותו סיפור. למרות שקיים
בו סיפוק רב, אפילו מאוד, היא לא יכלה שלא להרגיש מלוכלכת.
אבל.. הסיפוק. היא זקוקה לו.

פרק ד:

היא תהתה מה קרה לבנה. למה היה לו כתם דם על בגדיו. תמיד היא
ידעה שבנה שובב אולי לפעמים בטעם רע אבל לא עד כדי כך.
המקסימום שהיא חשבה שהוא יוכל להגיע זה להציק לילד בכיתה אולי
עד לרמה שזה ירצה לעזוב את הבית ספר או להתאבד. אבל שפיכת דם?
משהו לא נראה לה נכון או פייר. הוא הרי יוצא קורס טיס, אמנם
נפל אבל היה יכול להמשיך. חייו פתוחים לפניו.
לפתע היא הבינה.
חיוורון. מושלם וחלק.
אולי עשתה טעות שהתעלמה מהכתם על מכנסיו כשנכנסה?
אולי לא ולכן היא בחיים עכשיו?
עדיף לא לשאול זה בטוח.
הנורה שבמנורת השולחן שלה להטה.
תנועה שלה.
כבה האור.
חושך.
חושך.
אור.
סריקה מהירה של החדר בעיניים.
נעילת דלת.
חושך.
חושך.
לילה טוב.

פרק ה:

"תרגע. נו, תרגע."
"מה? יא בת זונה? את! תגידי לי! להרגע?   - לא נראה לי. לא
נראה לי בכלל."
"מה חשבת לעצמך שלא סיפרת לי הא? כלבה."
עיניה הפכו ללחות. "שכחתי. זה קורה."
"איך אפשר לשכוח דבר כזה? תראי מה עשית לי!"
"סליחה.. אבל.."
"מה סליחה? מה אבל? אני אקרע אותך יא פוסטמה. את עוד תשלמי על
זה. את תראי."
היא בחיים לא ראתה אותו ככה. מיצור בלונדיני חמוד וקטן הוא הפך
לפתע למפלצת חסרת רסן. היא פחדה. היא היתה מבועתת למען האמת
אבל מה יכלה לעשות היא כה רזה ושברירית.
רק שלא יפגע.
"את תעשי מה שאני אומר לך זונה. הבנת?"

פרק ו:

צרחה.
הוא העיף אותה על השולחן אוכל במטבח. היא נחתה על בטנה. היא
התהפכה על גבה והוא נצמד אליה.
בתנועות חזקות תוך כדי נשיכות בצוואר הוא פתח את מכנסיה. היא
משותקת מהתרגשות שולחת ידיה אל מכנסיו בצורה מהירה.
הוא בפנים.
הכל טוב.
חשוך.
'בזזזזז..', 'בזזזזזז..'.
הם נעצרו.
'טוק! טוק! טוק!'.
"מהר רוצי לחדר"
'בזזזזזז..', 'בזזזזז..'.
הוא סידר הכל מהר, רכס את מכנסיו וניגש לדלת.
'טוק! טו..'.
סיבוב של מפתח.
"אמא.., היי מה קורה?"
אני מזיע?" חשב לעצמו כי חש ברטיבות באזור מפרציו הצעירים.

פרק ז:

"טוב. אמרתי שאני אעשה מה שתאמר לי די. תפסיק לצעוק."
"את תכבסי לי את המכנסיים. ואם תהיה טיפה הכי קטנה של דם.."
"ומה עם החולצה?"
"את זה אני אזרוק. לכי תדעי מה אמא שלי חושבת עכשיו בגללך.
מפגרת. איך אפשר לשכוח שאת במחזור? איך?".

פרק ח:

חושך.
חושך.
אור.
היא פקחה את עיניה והצהירה בינה לבין עצמה: "בחקירה אשמור על
זכות השתיקה!"
איך היא יכולה להסגיר את בנה. הרי הוא בנה.
חושך.
חושך.
לילה טוב.