21.10.02
עצמו עיניים בבקשה...

דמיינו שמהרגע שהמציאו את המוזיקה, העולם השמיע אותה.
כל שיר או מנגינה שהומצאה, העולם, כמו רשמקול ענקי, השמיעה את
השיר או המנגינה לכל העולם לפי סדר ההמצאה הכרונולוגי.
כל העולם שמע מוזיקה כל הזמן ללא הפסקה.
אנשים ניצלו את המצב כדי לשלוח לחבריהם ברחבי העולם מסרים ע"י
שירים, היו אנשים שהשתמשו בזה לפרסומות, הצעות נישואין, אפילו
לרשימות מכולת.
כמעט ולא היו רגעים של שקט והמצב הפריע להרבה אזרחים.
במאה ה-16 הייתה החלטה כלל עולמית להפסקת ייצור המוזיקה, אך
כשלה כשבכל העולם פוזרו כרזות שאומרות "האמנות היא כמו אוויר
לנשימה" וכל הזמן הושמעו שירים עם אימרה זו.
לא מזמן החלו לבנות בקצה של כל רחוב חדר אטום למוזיקה או במילה
קצרה וקולעת יותר "שקטק". בתוך השקטק בקושי שמעו את המוזיקה,
אך האנשים שהלכו לשם היו מעטים ונחשבו ליוצאי דופן.
רמי - גבוה ורזה עם לחיים שמנמנות - הוא בחור מופנם בן 21 שלא
מצא את עצמו ברעש הלא פוסק הנמצא בעולם, וכמוהו גם רבים
אחרים.
היו מידי פעם שירים שרמי אהב, אבל כמעט כל שיר היה נשמע לו
חיקוי של השני וכל אימרה חכמה התחילה להשמע לו מטומטמת, כי כל
יום הוא שמע לפחות שבעה אנשים שאמרו את אותה אימרה "חכמה" בשיר
שלהם, רק בלחן קצת שונה.
רמי החליט לנסות "שקטקים"... הוא ניסה ברחוב 'סול', ברחוב
'פורט', ברחוב 'הסולמות', ומהר מאוד היה לו נמאס, הרגיש
שמדברים שם יותר מידי. ומה שיותר נורא זה שהם אומרים את אותן
האימרות כמו בשירים רק בלי ליווי.
רמי החליט לבנות "שקטק" משלו וזה מה שעשה.
תוך זמן קצר סיים לבנות, נכנס פנימה עם גיטרה, מילון עברי -
עולמי, וכרית, לקח דף ועט וכתב שיר אשר בו הוא מבקש מכל בני
האנוש לעצור לשניה ולהיות בשקט רק לרגע, בכל השפות.
כשסיים יצא החוצה וכעבור כמה שירים התנגן השיר שלו.
אף אחד לא התייחס לשיר בכלל.
רמי חזר ל"שקטק" שלו בודד וחסר השראה.
רצה קצת שקט, אבל שם השקט היה מר.
מותש וחסר תקווה, צץ במוחו של רמי רעיון לא מציאותי אך מרוב
ייאוש האמין בו. "אני אמצא את מקור המוזיקה ואנתק אותו!!!".
ללא היסוס חזר הביתה והשאיל מהשכנים אטי חפירה, חזר ל"שקטק"
והתחיל לחפור...
לאחר כמעט 20 שנה של חפירה יום-יומית הגיע רמי למרכז כדור
הארץ.
הוא מצא שקע ובתוכו תקע, בלי למצמץ שלף את התקע החוצה
והעולם כבה.

אתם רשאים לפקוח עיניים...