פרק א'- פרידמן - Legalize it

פרופסור גבי פרידמן נהג לשבת בשולחן העץ הגדול והכבד שלו,
ולעשן ג'וינטים בשרשרת. הוא היה הפרופסור האהוב ביותר על
הסטודנטים במחלקה לכימיה באוניברסיטת תל אביב, לא בגלל אופיו
הנוח כמו בגלל העובדה שהיה פעיל בארגון "ירוק כחוק" למען הפיכת
המריחואנה לחוקית. נסיונות הוועד האקדמי להתנכל לו בשל כך
ולפטרו נכשלו לאחר שאיים על ראשי הוועד שאם יעשו כן, יחשוף את
העלמות המס הענקיות שלהם.
                               
באותו היום הוא ישב מרווח כהרגלו על כורסת העור, כשרגליו על
השולחן ובפיו ג'וינט עסיסי. במערכת התנגנה הסימפוניה התשיעית
של בטהובן ופרידמן חשב לעצמו שלא צריך הרבה יותר מזה כדי להיות
מאושר באמת. הדפיקה החדה בדלת העירה אותו משלוותו, והוא קם
באיטיות והתקדם בטשטוש קל וחינני לעבר הדלת. כשהצליח לבסוף
להכניס את המפתח לחור המנעול בנסיון השלישי, נגלו לפניו שני
שוטרים, האחד גבוה וגדול גוף, והשני גוץ מקריח עם גבות
מחוברות.
"גבי פרידמן?" שאל הגבוה. "כן?". "יש לנו צו חיפוש מבית המשפט,
אתה חשוד בהחזקת סם"
הוא לא טרח להכחיש בתוקף, שכן דעתו בעניין הסמים הקלים הייתה
ידועה לרבים, כמו גם מסיבות הטבע שהיה מארגן בצעירותו ברמת
הגולן בסופי השבוע יחד עם אשתו שיפרה, שהייתה מורה לספרות
בתיכון ומסלקת אנרגיות שליליות בזמנה הפנוי.
לשוטרים לא לקח הרבה זמן למצוא את העציצים במרפסת ואת קופסאות
הגפרורים שהיו מסודרות בסדר מופתי על המדפים, בהם שכנו ספרים
כמו "מיקרואורגניזמים בראי הביוטכנולוגיה" ו "פירוק אנזימים
בתהליכים דלי חמצן" לצד "מי הזיז את הגבינה שלי?" ו"הרבי שמכר
את המרצדס שלו" ושאר ספרי ניו אייג' אחרים.

פרופסור גבי פרידמן היה שילוב נדיר של אדם משכיל ורציני בגיל
העמידה, יחד עם בחור צעיר מדור האקסטזי שמחפש את דרכו בחיים.
דבר זה גרם לאנשי אקדמיה רבים להתרחק ממנו, מה שלמען האמת די
שימח אותו. הוא ראה בהם זקנים יהירים שמבזבזים את זמנם על
משוואות במקום ליהנות מהחיים האמיתיים. את חבריו המעטים נהג
הפרופסור לפגוש בבתי הקפה הרבים הפזורים בטיילת לחוף ימה של תל
אביב. לעיתים היה יוצא עם אשתו למועדונים כמו "הבארבי" או
"דיזינגוף תשעים ותשע" והסלקטורים בכניסה היו נבוכים מעט, אך
תמיד נתנו לזוג להיכנס מפאת גילם ,וגם מפאת גופה החטוב של
שיפרה, שהייתה צעירה מבעלה בכחמש עשרה שנה והשילוב בין שדייה
הזקורים וחיוכה המסתורי היה בו בכדי לרכך אפילו את לבבותיהם של
הסלקטורים הקשוחים ביותר. אך כשנכנסה שיפרה לסלון למשמע
המהומה, חיוכה לא התיר שום רושם על פניהם חמורות הסבר של
השוטרים. הגבוה היה אדיש לגמרי למחוות נשיות עקב טראומות
מיניות שעברו עליו בצעירותו, והגוץ היה פשוט נמוך מדי מכדי
להתהפנט מהמחשוף העמוק שלה.

"זה לשימוש עצמי" רטן פרידמן, בעוד השוטרים מלווים אותו החוצה.
"אני לא סוחר סמים, אני אדם מכובד!".
"הוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב, בשביל מה האזיקים למען
השם!" זעקה שיפרה, כשהגוץ דחף את פרידמן לניידת, נכנס אחריו
וטרק אותה בחוזקה. הניידת החלה לנסוע, והרעש של הסירנה המהדהדת
יחד עם האורות הכחולים אדומים הזכיר לשיפרה את מסיבות הטראנס
ברמת הגולן. מזל שהם לא מצאו את הקוקאין.