יש עוד חיים אחריה
כל אחד יכול לומר,
להטיח עובדה כואבת זו הישר לתוך פני.
איך אוכל לראות זאת
לא מריחה, לא ממששת
פרי דמיוני, אני שואלת:
האם הופעת שוב?
מתעתע בראייתי,
פורץ את פצעי הכאוב?
קיבלת אישור מלמעלה,
איש אחד שיושב על כיסא גדול
מקושט עיגולי פלסטיק אדומים,
סביב מפוזרת נסורת ומעט עלים.
הוא אחז בידו מקל מטאטא
או שרביט קסמים,
אולי פספסתי,
וציוה על פרי דמיוני לרדת.
לרדת עלי,
לרדת אליי,
לרדת רק לי למטה.
אולי אני אגמור,
מי יודע,
אולי הוא עוד יעשה לי טוב.
פרי דמיוני.