בבוקר היתה מהומה גדולה בחצר הבנין שבו מתגוררת משפחת
האישה-שקפצה-מקומה-שלישית-ונפצעה-קשה. המון רב התגודד ליד
הכניסה, והאנשים ליהגו ארוכות באותו ארוע טראגי שפקד את
המשפחה. מאחר שמרבית התושבים היו ממילא מובטלים, הרי
שההתגודדות ארכה זמן רב ובסיומה התפזרו כולם איש איש לבית הקפה
שלו. ואולם אחר הצהריים שוב פקדו רבים את הבניין ועלו אל הדירה
של משפחת האישה-שקפצה-מקומה-שלישית-ונהרגה. לקראת הערב הגיע
למקום האיש-שזכה-בבחירות-על-חודו-של-קול-מזויף ובא לנחם את
בני המשפחה. מאחר שהוא היה אהוד רק על מחצית מהנוכחים, ביקורו
היה קצר ואף לווה במספר קריאות גנאי שהוסו מיד למען מנוע עגמת
נפש וצער נוסף למשפחה.

בקצה השני של הרחוב היו עסוקים פועלים גברתנים בהעמסת הרהיטים
האחרונים מדירת משפחת האיש-שזכה-בעשרה-מיליון-בלוטו על מנת
להעבירם אל הבית החדש בסביון. שלוש משאיות אדומות המתינו בפאתי
הרחוב לגמר הפינוי על מנת להתחיל ולהעמיס פנימה את חפציהם של
הדיירים החדשים, בני משפחת האיש-עם-המשרוקית-שמכר-משחקים. אם
המשפחה, המכונה בחיבה  שקע רולה
(האשה-שקרעו-לה-את-הצורה-ויצאו-זכאים), התבוננה בעצב בבנין
המתקלף אליו עמדה המשפחה לעבור. היא נזכרה בגעגוע בימים טובים
יותר.

לפנות ערב החל להחשיך, והתושבים החלו להתכנס לבתיהם. אבל לשוטר
המקוף לא חסרה עבודה. הוא גרר באוזן את
הילד-שנתפס-שוב-גונב-לחם והביאו לתחנת המשטרה. משם צלצל
להוריו ודרש מהם להגיע מיד. כעבור חצי שעה דהרה פנימה, מתנשפת
ומזיעה, האם, המוכרת לכל
כאישה-שעברה-ניתוח-קיצור-מעיים-שנכשל. היא נפנתה מיד לילד
שישב מבויש בפינה וסטרה על פניו בעוצמה. "מניאק קטן, אתה עוד
תראה!" שאגה באזניו, והורתה לו להמתין על הספסל, עת הסתגרה עם
שוטר המקוף כחצי שעה במשרדו. משיצאה, סידרה את שערה, ויצאה ללא
אומר עם הילד בחזרה הביתה.

למחרת בבוקר היה יום חג בעיירה. קשתות ענק עיטרו את הרחובות,
וסרטים אדומים השתלשלו מצידיהם. בלונים הופרחו ודגלים התבדרו
ברוח בכל עבר. שיירת מכוניות עשתה דרכה ברחוב הראשי, ובראשה,
בתוך מכונית רחבה ופתוחה, עמד
האיש-עם-השפם-הסוגר-את-המדינה-מתי-שמתחשק-לו. הוא נופף
לתושבים בחיוך, והם הריעו לו. ההמון חיכה לו בכניסה למשרד
רישום האוכלוסין, כשפסע פנימה מלווה בפמליית הנכבדים שלו. הוא
נכנס פנימה וניגש אל הפקיד המבוהל והמזיע. "שלום אדוני, מה
שמך?". הפקיד השיב בקול רועד: "הו, נעים מאד, אני
האיש-שלא-התקבל-לעבודה-בנמל-כי-מקבלים-שם-רק-בנים-של-עובדים".
"יפה, יפה" קטע אותו המשופם מבלי להקשיב, והכריז באזניו בקול
גדול: "שינוי שם!" - "בבקשה, בבקשה" מיהר הפקיד להשיב בהכנעה
ושלף את הטופס: "מה לרשום?". - "אינך יודע? תתבייש! ובכן תרשום
מיד:"האיש-עם-השפם-הסוגר-את-המדינה-מתי-שמתחשק-לו-ויהיה-ראש-ממשלה
!!" הקהל פרץ בתשואות רמות ונשא אותו על כפיים כל הדרך החוצה.

כל אותו היום נמשכו החגיגות. ההמונים רקדו ברחובות, השליכו זה
על זה קונפטי והשפריצו קצף. יין נשפך כמים ומעשי ההוללות לא
פסקו עד השעות הקטנות כשידיהן של זונות העיירה היו מלאות
בעבודה. למחרת הוכרז יום חופשה לכל האזרחים והכל ציינו בסיפוק
כי אכן החיים נפלאים.