שמור על היחודיות שלך בתנאי שזה מתמזג יפה עם שאר האנשים.
תעשה את העבודה שלך אבל לא יותר מדיי בהתלהבות כי רעל,
לא בבית ספרנו.
תחייך,
תדבר,
תלך,
תחזור,
תנשום...
לפי פקודת מטכ"ל.
אתה סך הכל מספר אישי בעל שבע ספרות.
כל החיים שהספקת לצבור לעצמך לפני היום חסר התואר הזה שבו מסרת
את טופס החופש שלך לשומר בש"ג וחיכית בסבלנות שיקראו את שמך,
ובמין טקס הדמעות המיותר הזה עלית לאוטובוס וראית את אמא
בוכה,
ואותך,
זה עיצבן.
החיים שהיו לך נמחקו, או יותר נכון הוקפאו עד לתום זמן שרותך.
מעכשיו,
אתה רכוש צה"ל,
מעכשיו,
אתה אוכל, שותה ואפילו עושה ביד לפי פקודה,
שחס וחלילה לא תבזבז לצה"ל זרעים מיותרים,
אתה יודע,
הצבא בקיצוצים עכשיו.
נכנסת למסגרת שבה לקשקש על ידך נחשב להשחתת רכוש.
מסגרת,
שיש בה אך ורק חוקים הגיוניים והכל דופק כמו שעון אבל
אם תסגור את הכפתור האחרון בחולצתך מייד ישלחו אותך לקב"ן על
סעיף שחרור 21.
ואתה מתחלק כרגע ל 2 קטגוריות:
לא משנה מה תעשה, הדרך שבה יראו אותך לא משתנה.
אם בחרת בדרך הקלה,
אם "נשברת" ולא הורעלת לרוץ לשטחים היפהפיים של עזה, לעבור בין
השאהידים הקטנים שזורקים לך אבנים לראש,
כן חמוד,
זאת הדרך שלהם לברך אותך לשלום כי הם מאוד שמחים שאתה שם מארח
להם חברה, מבין?
והחברה,
שמזמן שכחת איך היא נראית,
טוב,
לא איך היא נראית כי יש לך תמונה שלה בארנק שמדי פעם אתה מביא
עליה הצצה כי זה הכי קרוב לדבר האמיתי,
כי המפקד הממורמר שלך החליט לטחון אותך צעירות מחסכים מיניים
שהצטברו לו עקב העובדה שהחברה הבתולה שלו כבר שנה לא מסכימה
לשחרר אתה לא ראית בית כבר קרוב לחודש.
וחברה שלך, החברה ה"אוהבת שלך" ששולחת לך הודעות SMS מתוקות
כאלה שמעלות לך חיוך על הפרצוף בזמן שהיא מזיינת מהצד, כי
היא,
כבר מזמן, מצאה לה אחד מהסוג השני שימלא לה את החסר כשאתה לא
נמצא.
וכן,
אתה לא נמצא הרבה.
אבל היא תישאר איתך כי היא אוהבת אותך.
ואתה,
תמים שכמותך,
תאמין.
ואפילו לא תחלום על העובדה שכשאתה קופא במערב וחושב עליה ועל
השבת שלכם יחד היא מתחממת לה תחת שמיכה עם איזה ג'ובניק
מושתן,
צוחקת איתו מנשקת אותו... ובטח שלא חושבת עליך.
וכשתשתחרר,
חוץ משברי מאמץ ואולי כמה סיפורי גבורה לספר לאחים  הקטנים
שיראו אותך בדימיונם כמו רמבו לא ישאר לך הרבה.
אבל אתה יודע חמוד,
לילדים יש זיכרון קצר ועוד שבוע כבר תחזור להיות האח הגדול
והמעצבן שאומר להם מה לעשות.
אבל מה,
יהיה לך הרבה זמן לבלות איתם עקב זה שהחברה שלך החליטה לבסוף
לחתוך לטובת זה מהסוג השני...
ואתה יודע דווקא אלו הכי מפחידות,
אלה שמשקיעות ואוהבות רק אותך,
נותנות לך את התחושה שאין אף אחד בחייהן חוץ ממך,
אלה שלעיתים אתה נוטה לקחת אותן כמובן מאליו, לא חושב אפילו
על האפשרות שאם תריבו מוצאי שבת אז ביום ראשון כשתחזור לצבא
היא תתנחם בזרועות אחר...
אלה, כן אלה,
הכי מפתיעות אותך, וזאת הפתיעה בגדול.
ואתה, אין לך מושג מאיפה להתחיל ואיך להפשיר מההקפאה של השלוש
שנים, ההפשרה הכואבת הזאת.
כי מה לעשות את כל התכנונים שלך עשית עם החברה שעזבה ועכשיו
צריך להתחיל לחשוב במושגים של לבד.
אז אתה עובד במשך שנה, שנתיים, קורע את התחת בשביל לטוס
לתאילנד לנקות קצת את הראש, כמובן שהכסף שחסכת בשבילו הספיק לך
בדיוק לטיסה הלוך-חזור ולינה בבית מלון שאפילו תואר של אכסנית
תיירים רומנים/עובדים זרים לא הייתה מקבלת בישראל.
ואת מי אתה פוגש שם? אם לא את זה שזיין את חברה שלך בזמן שטחת
אבנים בקו.
והוא כמובן כולו מאורגן, עם תיק גדול שקנה מ"ריקושט", סנדליי
הרים כאלה ובגדים מגאפ, כנראה התבלבל בדרך לטבריה כי בתאילנד
אין לך מושג מה יש לו לחפש.
והוא בא עם כסף,
כי במשך שלוש שנים הוא ישב במשרד גדול ומאוורר, ישב על התחת
ותייק ניירות כל היום.
הוא בכה כשסיים לעבוד ב-5 ולא ב-4 כי כן,
היה לחוץ בית המסכן,
וכי איחר לעבודה שלו באיזה מלצרות.
כשהיו משאירים אותו לילה,
אבוי לאמא כשהיה מתקשר לבכות לה כמה קשה לו ואיך הוא ייחיה עם
עצמו עכשיו כשיפספס פרק של "משחק החיים".
וכמובן שהוא ישרת בקריה.
יהיו לו הסעות כל יום מהבית ובחזרה כי חברה שלך, זאת שהוא
מזיין משרתת שם גם.
אז בדרך היא לוקחת אותו טרמפ.
ויש לו ארוחות מסודרות אבל קשה לו כי דווקא ביום שהוא הכי רצה
לא שמו לו שניצל תירס.
והמפקדת שלו,
שאוהבת אותו מאוד ונותנת לו לדגור על ביצים כל היום ולעשות
טובה שהוא חתם עם ד.צ עם צו מסכן וכמובן שטעה בתאריך והצו
חזר.
והדיבור שלו,
המתבכיין,
ואיך שהוא נראה עם השרוך והאפוד ביחד בשעה הבודדת בשבוע ששמר
בש.ג...
אז אתה פוגש אותו ומחייך,
מחייך חיוך גדול ומרוצה.
כי בזמן, שהוא למד איך בודקים ליכלוכים אפשריים על הקירות,
אתה למדת,
שבתאילנד, לא מסתובבים עם ארנק מבצבץ מחוץ לכיס האחורי של
המכנס,
עם תיק שצועק "יש לי כסף קחו לי"
 ואפילו סנדליי הרים שילד תילאנדי קטן רואה ומיד מדמיין ארוחת
צהריים שיקבל בתמורתם...
ככה זה כששלוש שנים אתה קבור בחרא, בסוף אתה גם לומד איך לצאת
ממנו...