שוב נשמעת הנעימה
שכה לי ערבה
היא באה מעולמות רחוקים
והיא מושכת, מהפנטת
ואני מתמסר לה מרצון
היא מעלה ומסחררת לגבהים
ומביאה אותי למחוזות רחוקים
כל כך מוכרים, לנופי ילדותי
אל החורשה מעבר לגבעה
ליד האגם המוכסף
בו הירח משתכשך במים
עם כל אדווה קלה.
שם שיחקתי שם היה
מגרש המשחקים שלי.
ואת קוראת בשמי, ואת
כל כך יפה אמא.
קולך עוד מהדהד לי באזניים,
אני בא, אני עונה.
פתאום פסקה הנעימה
התנערתי כמו מחלום
דמעה חמה נשרה מלחיי
על מצבת השיש הקרה.
שמש של אחר הצהריים
סנוורה את העיניים
ורעש של מטוס קטע לרגע
את השקט
של בית קברות. |
