תמיר שמש / דמעות |
ואז, עם היום והלילה שבי נכנסו
ראיתי אותן כחולות כמו רוח - קרות וסגורות.
אוחזות בכאב ומודות באשמה,
מחפשות מקלט לנוח, מחפשות למצוא קצת אור
הופכות גבישים של קרח - בלב של ים שחור.
ללא סוף, ללא שביל או מוצא -
יורדות וזולגות דמעות בלי תקווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|