|
הזמן רץ אני עומד במקום
נמצא בעולם של מציאות ודמיון
השמיים צבועים בצבע אדום
מנסה לעצור את סיבוב השעון
וכשחם ועצוב חושב בחיוב
על משהו קר ועל חורף אהוב
בלי עיניים דומעות רק שיער רטוב
לחשוב על הטוב זה כל מה שחשוב
הכל חשוך אין אורות בעיר
לסגור את הדלת כבר ניהיה סגריר
ערפל מתפשט פה מסביב
צעקה שקטה אז כדי שתקשיב
הד של עצמי, זה רציני
אני פה לבד, אף אחד לצידי
העיניים סגורות למשמע קולי
דועך אל השקט האלמוני |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.