ועל שדות של עצי תפוז,
עצוב למות בשלהי הקיץ
כי אז, הפרי בשל, מה שנקטף - נקטף
ומה שלא, יישאר ולאחר ייפול.
ובמלחמות, כמו בחיים,
לוחמים, הופכים גיבורים, מתים
במלחמות, כמו בחיים, נשארים
החברים והופכים לכואבים.
מהכאב, לומדים לאהוב,
וככול שכואבים - אוהבים יותר,
אני, שנטעתי את עץ הזית ליד הבאר
בשדה התירס שלי, יודע מהו, ולשם מה ניטע.
אחרים לא ידעו כאבו לעולם, ואולי גם לא אהבת
אמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|