הרוח נושבת בענפי הדקלים
ועל שדות של עצי תפוז,
עצוב למות בשלהי הקיץ
כי אז, הפרי בשל, מה שנקטף - נקטף
ומה שלא, יישאר ולאחר ייפול.
ובמלחמות, כמו בחיים,
לוחמים, הופכים גיבורים, מתים
במלחמות, כמו בחיים, נשארים
החברים והופכים לכואבים.
מהכאב, לומדים לאהוב,
וככול שכואבים - אוהבים יותר,
אני, שנטעתי את עץ הזית ליד הבאר
בשדה התירס שלי, יודע מהו, ולשם מה ניטע.
אחרים לא ידעו כאבו לעולם, ואולי גם לא אהבת
אמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.