נוירוטית קטנטנה הולכת ללמוד משפטים.
ילדה-שיה תועה באוניברסיטה, נראית כמחפשת אם אבודה.
עיניים גדולות, חפות מריסים, פעורות בתימהון.
ואני אומרת לעצמי עשרים פעם ביום, אחרי כל ארוחה:
אני לא אהיה כמו אלי מקביל.
אני לא אהיה כמו אלי מקביל.
אני לא אהיה כמו אלי מקביל.
ועוד 17 פעמים, אותו משפט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.