כְּמוֹ נִסְחֲפָה בְּמַּיִם אַדִּירִים
אֵינָהּ רוֹאָה דָּבָר בְּעֹמֶק מִשְּׁבָּרֶיהָ
אֵינָהּ רוֹאָה אֶת הַזְּמַן מוֹנֶה לוֹ אֶת שְׁנוֹתֶיהָ
אֲבָל הַזְּמַן רוֹאֶה אוֹתָהּ
כְּבָר מִתְכּוֹנֵן לְהַחְלִיפָהּ
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַזְּמַן טוֹעֵן
"הָאֲנָשִׁים חוֹלְפִים, לֹא הַשָּׁנִים"
אֵינָהּ רוֹצָה לְהַבִּיט
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ
מְשַׁקֶּרֶת לִי בְּלַחַשׁ כְּדֵי שֶׁהוּא, לֹא יִשְׁמַע
"הַלְוַאי שֶׁלֹּא אָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר "
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ,
יוֹם אֶחָד הֵם יִפָּגְשׁוּ
הִיא תֵּישִׁיר אֵלָיו מַבָּט
וְתֹאמַר לוֹ בְּקוֹל רָם
קַח אוֹתִי! אֲנִי שֶׁלְּךָ.
|