מרכבות של נקמה דוהרות בין רעל הורידים
סוסיהן, דרקונים הם, נושפים אש של גיהנום

דם כמאגמה מבעבעת, זורמת בעורקים
ממיסה בדרכה כל סלע של רחמים

עיניים ארגמן, בוהקות כיהלום מלוטש
מכלוב ארובותיהן מתעתדות לפרוץ

אצבעות כטפריי עוף דורס קדום
משוועות לשרוט, לחנוק את הקורא תגר

שרירים, מתוחים ודרוכים כחיל מצב רומאי
רק עוד נוירון אחד ולקרב הם יוצאים

רקות הולמות במוח חמום, כנפח המעבד ברזל מלובן
מוציאות אותו מדעתו, מאבדות את שפיותו

לב פועם אחוז תזזית, מלבה את המדורה
מזרים עוד דלק, מעצים את השנאה