19.2.03

השביל כותב לי מילים
של המשך
השמיים כותבים מחילה.
הלב מוחק לי מילים
של כאב
העיניים רואות אין תשובה.

האגם כבר עזוב גם
המים סולקו
ובצורת נפלה על זרעיי.
את הדם שזרם בעורקיי
כבר מצץ
הערפד ששמו הלוואי.

שעון מעורר מצלצל בקול רעם
לתוך חלומי הוא פולש.
הבוקר הואר וקורא לי עוד פעם
אך אין לי בו מה לחפש.

רק אני לי אך אין
לי מידע
עצמי לא יודע תפילה.
אין בי כוח לקום
ממיטה חמימה
אטבע כאן עם הסירה.

לידתי, היא נתנה לי
תחושת תמהון
ומאז עד היום היא טבועה בי.
שם באוטו אדים
מסתירים ת'חלון
מנגב, בחוץ כלום לא אומר לי.