|
19.2.03
השביל כותב לי מילים
של המשך
השמיים כותבים מחילה.
הלב מוחק לי מילים
של כאב
העיניים רואות אין תשובה.
האגם כבר עזוב גם
המים סולקו
ובצורת נפלה על זרעיי.
את הדם שזרם בעורקיי
כבר מצץ
הערפד ששמו הלוואי.
שעון מעורר מצלצל בקול רעם
לתוך חלומי הוא פולש.
הבוקר הואר וקורא לי עוד פעם
אך אין לי בו מה לחפש.
רק אני לי אך אין
לי מידע
עצמי לא יודע תפילה.
אין בי כוח לקום
ממיטה חמימה
אטבע כאן עם הסירה.
לידתי, היא נתנה לי
תחושת תמהון
ומאז עד היום היא טבועה בי.
שם באוטו אדים
מסתירים ת'חלון
מנגב, בחוץ כלום לא אומר לי. |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.