אני חוזר אל שדה תיבות החיטים.
זמן רב לא הייתי כאן,
והלילה מכה אותי בברד של דבש ומלח
טייס בלי שם בלילה הזה
חותך ללא רחם בעננים של זיכרון וספק
פנסי נייר בחול מפרישים אור דלוח
של היעדר ומקדמים אותי בנחירת עשן
רוכל מדבר אליי בשפה עתיקה,
ומושח אותי בשמן האפור השמור
ליורשי העצר של השיממון
שברי חרס מתפוררים מאחורי פרגוד
אחרון של אשליית תפארת הנצח,
מתאבכים בערבות התוגה הצחיחות
כעמוד אבק
הרחק למטה, על קו המים, נשמות
סגולות גולשות מקדירתן, לוחשות
את הרעל המריר של השכחה
אני חוזר אל שדה תיבות החיטים.
הקיץ ילדים יחפים ידושו אתי את האלומות
כשעל שפתותיהם קינה עתיקה, והלחם
יהיה השנה כבד וריק
(מחווה למשורר חוליו לימסארס) |
