|
אני חוזר אל שדה תיבות החיטים.
זמן רב לא הייתי כאן,
והלילה מכה אותי בברד של דבש ומלח
טייס בלי שם בלילה הזה
חותך ללא רחם בעננים של זיכרון וספק
פנסי נייר בחול מפרישים אור דלוח
של היעדר ומקדמים אותי בנחירת עשן
רוכל מדבר אליי בשפה עתיקה,
ומושח אותי בשמן האפור השמור
ליורשי העצר של השיממון
שברי חרס מתפוררים מאחורי פרגוד
אחרון של אשליית תפארת הנצח,
מתאבכים בערבות התוגה הצחיחות
כעמוד אבק
הרחק למטה, על קו המים, נשמות
סגולות גולשות מקדירתן, לוחשות
את הרעל המריר של השכחה
אני חוזר אל שדה תיבות החיטים.
הקיץ ילדים יחפים ידושו אתי את האלומות
כשעל שפתותיהם קינה עתיקה, והלחם
יהיה השנה כבד וריק
(מחווה למשורר חוליו לימסארס) |
|
|
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."
- השניצל - |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.