נעמדת סתם כך ברחוב מביטה סביב.
בפנים שקט מאוד.
הפיטפוט הפנימי מתקיים לעיטים רחוקות.
והרעש מסביב גדול.
צפירת המכוניות וטיפטוף הגשם מזמרים בהרמוניה,
לצד פרצופים עצובים ודלתות של אוטובוס שעוצר וממשיך.
וכולם כל האנשים, פה לא סתם. לכולם יש סיבה.
נעמדת ברחוב בגשם ומביטה.
לא כועסת לא צוחקת לא מתרגשת לא מרגישה .
נעמדת חופשיה.
מטריה נמוכת קומה עוברת.
המיטריה היחידה שלא ממהרת להגיע לאן שהוא.
מיטריה פתוחה רק כי היא מיטריה לא בגלל הגשם, ולא בישביל
להגן.
ספק ילד ספק ילדה.  בן אדם נמוך קומה וחסר ניסיון בשנים,
משחק בין הטיפות.

הטיפטוף נחלש ואז נעצר, אנשים עוברים עם פרצוף ניצחון.
ממשיכה ללכת יחד עם השקט שלי.
עד ההיזדמנות הבאה.