אז זהו,
ניסיתי את כל הטיפולים האפשריים
קיבלתי שוקים חשמליים
(יפעת ירוקת העיניים, בכל פעם שמבטינו מצטלבים כאילו 200 וולט
מפלחים את ליבי)
ועברתי גם כימותראפיה
(מאקסטות לספידים, גומרים עם קוק)
מחובר לדיאליזה
(ובכל לילה אחרת הייתה שואבת את ממני את הנוזלים)
ניסיתי כבר את כל הטיפולים
אך ללא הואיל.

אם רק היו שואלים אותי מלכתחילה
האם אני רוצה להוולד
הייתי מסרב בתוקף.
אבל לא שאלו אותי.
ואם כבר,
אז להיוולד במשפחה עשירה
ולא ישראלית
ולא יהודית
לא לסחוב על הגב שלי
את התנ"ך, את הציונות ואת השואה.

שישה מיליון זה לא כסף.

להפטר מהציניות היהודית (הישראלית?)
להיות סופיסטיקייטד
לחיות ב- 8 מעלות בשמש (שמגיחה פעמיים בשנה)
באוסלו (אם כבר שלום) או בסיאטל (אם כבר משינה מתאחדים)
בעיר שבה בכל כיכר מלאך משתין במזרקה
(במקום להקפיד להוריד חצי מיכל)

אבל אלו החיים
וניסיתי את כל התרופות
אך ללא הואיל.

ועכשיו אני כאן, חג מעליכם
מביט בכם מגובה התיקרה
אתם - שעוד לא הבנתם,
ש...

המוות הוא התרופה היחידה לחיים.