בצרחה אדירה
יגיח בני הקטן
אל עולם הרפש הזה
פיו פשוק בתאוות חיים
יסתער על אוויר העולם
בשאיפות רעבות
ינשום את חלקיקי הזוהמה
של בורות האנשים
ואת אדי השנאה
המתאבכים מהכבישים

אעטוף אותו היטב בשמיכה
אצמיד את שפתיי למצחו
ארעד מאימה ושימחה
נשימתי נשימתו
עיניי יתורו
קרוב רחוק
ומסביבנו
להתריע על אויב וסכנה
לכשאלו יתרגשו עלינו

אך איך אמנע מנפשו
את נגיף הפרנויה
את נגע השינאה
איך אנשלהו מירושת הפחד
שיימצא בתוך עיניי
איך אנסוך בגופו הקטן
תחושת יופי שבעולם
כשכל העת
מכל פינה
מזימות חורשות
תלמים תלמים באדמת שפיותינו
ויבליות סכלות פושטות בלבנו

אעטוף אותו בשריון אהבה
חיוכי יגונן עליו
בקומו עם הזריחה
ועם רדת ערב
ארדים אותו בנעימות רכות
כמו חומות מבוצרות
אחבק את אמו
אל מול עיניו
אלחש לה מילות אהבה
והדיהם יגיעו לאוזניו

ולכשיגדל
ירקום דעת ושרירים
כשבדמו אותם שירים
קולות ונגיעות
שחושלו בעצמותיו
ואל מול כל רע
יימצאו לו כוחותיו
רגישותו ועוצמתו
להיות גבר מלא תקווה
להיות גבר מלא אהבה