שלושה שבועות לפני המומולדת שלי נפגשנו וירטואלית, אי שם באיזו
תוכנת צ'ט שכוחת אל תוכנה כזו שתמיד נדמה לי ותמיד אני שואלת
את עצמי "רק אני לא מסתתרת מאחורי כינוי מטופש?" "רק אני לא
משקרת ומפנטזת מאחורי מסך ומקלדת?", שלושה שבועות של שיחות על
כל העולם ורק לא על עצמנו, שלושה שבועות שרציתי להגיע הביתה
להדליק את המחשב להתחבר מהר מהר ורק לראות שהוא שם, הוא הרגיע
אותי. הנוכחות הוירטואלית הרגיעה אותי, בלילה כשהלכתי לישון
אמרתי לעצמי עד כמה פתטית את יכולה להיות ומה יכול להיות יותר
נורא וממכר בלחשוב על מישהו שיכול להיות רוצח או אנס סדרתי
חולה נפש הייטקיסט מושבע (פויה) ולמה להרחיק לכת אפילו סתם בן
אדם שלא הייתי מעלה על הדעת לשוחח איתו ובכל זאת  היה לו "את
זה" ,אף פעם לא הבנתי את ה- "את זה" אבל מה ש"זה" לא יהיה לו
היה !!
דווקא אליו מהרגע הראשון לא פניתי עניתי או הגבתי בסרקזם
האופייני לי כי חשבתי חשתי הרגשתי  (או בוא נגדיר את זה נכון
בתוך הפתטיות) רציתי שהוא אחר.
שלושה ימים לפני המומולדת שלי שוחחנו טלפונית בילינו שלשה
לילות בשיחות עומק על עצמנו על עצמנו ועוד קצת על עצמנו היו
בשיחות שלנו ,אני ואני ואני שלי והאני אני אני שלו האנרגיה
היתה כ"כ חזקה ,תחושת הקרבה לעיתים גרמה לי לרעד קל בגוף .
כשידענו שהכל יכול להתפוגג בשניה הראשונה שנפגש אם נפגש ,
היינו נפגשים בתוכנה שלנו  ומייד מחליטים להמשיך בטלפון משם
גולשים כל הלילה בטלפון ...
ואני כל מה שרציתי הוא לחבק אותו, רק רציתי להרגיש קרוב אליו
אל האיש המרגיע הזה אל האיש הנפלא הנעים המרגש המיוחד הנפלא
הבנתי  גם למה -הוא הבין אותי שמעתם אותי אחזור על זה שוב הוא
הבין אותי הוא הבין אותי ושוב הבין אותי -לא הייתי צריכה לפרט
לא הייתי צריכה להלאות אותו בדיבורים קולחים וכל דבר להסביר
עולם המושגים שלי היה לו מוכר וכמובן שנרגעתי עוד יותר -
הפסקתי לקרוא לו בשמו וכיניתי אותו כ -  "אפקט הואליום" ...
שלוש שעות לפני שהשעון הנפלא והארור כאחד הזיז את מחוגיו
לכיוון חצות הליל השעה הגורלית השעה שהכי שונאים ואוהבים בשנה
השעה שבה כולם נזכרים בך ורוצים להיות הראשונים שזכו להתקשר
בדיוק בשעת האפס ובטלפון עוברים ממתינה לממתינה עוד חברה ועוד
ידיד ואימא ואבא  וכל מה שאני אתה שומע את עצמך זה תודה תודה
ואמן על כל הברכות ומילים המרגשות שמרעיפים עלייך  ושרים שירי
יום הולדת חגיגה נחמדת...
אז בדיוק אז שלוש שעות לפני קבענו שנפגש הבהרתי לו שיש עליו
אחריות מאד גדולה אני לרוב לא שמחה ביום ההולדת שלי וזו השנה
הראשונה בה לא היו תסמיני הדיכאון של המומולדת מכאן שידעתי
והחלטתי לא להיות כזו יותר כי אולי ישתנה לי המזל ואם לא יהיה
הוא נעים איתי באותו הלילה אפחד שיתהפך לי הכל  ואחזור לסורי.
"אפקט הואליום" שלי נתן את הבטחתו שמביתו לא אצא עם תחושה רעה
שמביתו אצא עם אותה תחושה של נעימות שאותה אני חייבת לחוש הרי
יש לי מומולדת, הגעתי לשם כמה דקות אחרי שעת האפס עוד הייתי
בסלולרי עם חברה טובה - הוא הבין אח"כ היו עוד טלפונים - הוא
הבין אח"כ הרגשתי שהמבוכה משתלטת עליי ופחדתי להיות נוירוטית -
הוא הבין  אח"כ כ"כ רציתי לחבק אותו- הוא הבין ... וכך היה
...
לסיפור שלי עדיין אין סוף אני גם לא רוצה שיהיה ...