אתה הלכת לטעום מגוף אחרת ונתת עצמך כעיוור, אני חייבת ללכת,
אי אפשר לתקן, כוכב שנופל אתה מביע משאלה שלא אעזוב, אני קמה
ומביטה אל עבר הים הגדול והפתוח ורואה את האופק האין סופי
שמביא עימו רק שחור, תלך, ביקשתי, תלך, קמת והלכת, נותרתי לבדי
על החוף הקר, בוכייה, עצובה, לבדי ואתה הלכת, אליה לבטח,
התייפחתי עד צאת נשמתי, התייפחתי עד שיבשו עיניי וצרבו,
התייפחתי כי מצפוני לא שקט, התייפחתי כי השקטתי את הלב, השכל
הישר דיבר מגרוני, השכל השתלט על רגשותיי והדחיק, הדחיק אותך,
לא תשוב עוד, לא תחזור, ובאופק הכה שחור נראה ניצוץ אור לבן,
ניצוץ אור צהוב ואז הבנתי, הבנתי שמתוך השחור יבוא הלבן, לאחר
שהלכת טוב ממך יחזור ולאחר כל שקיעה תבוא הזריחה, לאחר כל
צניחה יש התעופפות, אחרי כל נפילה יש תקומה ואחריך באים חיים
חדשים מלאי סיפוק, מה שלא ידעתי ממך, בחשכת הלילה, חוץ מאור
הירח, אנחנו יושבים, שקט שורר מסביבנו, אני נותנת את גופי לזה
שהחליף אותך, נותנת את גופי לאחר שבא אחריך, נותנת את ליבי לזה
שראוי, ראוי לאהבתי, ראוי לגופי, ראוי וזה לא אתה...