ואת תהיי לי השמיכה,
המחבקת ועוטפת אותי בחומה וברוכה.
ואני אהיה לך הכרית,
האוחזת את ראשך בעדינות מלטפת.

ואנחנו ניהיה ביחד,
מחובקים לנצח נצחים,
במחול מדהים,
של שני לבבות מאוהבים.

ובבוקר את תהיי לי קרן השמש,
המלטפת את פניי ואת גופי.
ואני אהיה לך החיוך,
המתפשט על פניך לקול ציוץ הציפורים.

ואנחנו נהיה ביחד,
מחובקים לנצח נצחים,
במחול מדהים,
של שני לבבות מאוהבים.

ובחורף, שגשם עז על חלוני מכה,
את תהיי לי החיבוק המנחם, המחמם.
ואני לא אהיה, לא לך לא לי,
לא אהיה יותר, לא יהיה עוד אני.

ואנחנו לא נהיה ביחד,
כבר לא מחובקים,
בלי מחול ולא מאוהבים,
כי בחורף אנחנו נפרדים.