אולי את לא משוגעת. אולי השיגעון שלך זה משהו רגיל. אולי כל
דבר אב-נורמלי שנמצא עם מישהו מספיק זמן הופך נורמלי. נערה בת
17, עם אינטליגנציה של איזה בת 20, ויכולות רגשיות של ילדה בת
15. שילוב קטלני. תרתי משמע.
את מפתחת תלות, במישהו שאת בקושי מכירה. ידיד של חברה. חברה
שלא כל כך קרובה.
אחרי שיברון לב ראשון, שלא רק שבר לך את הלב, אלא גם ריסק לך
את הנשמה, את היית צריכה למצוא תלות במישהו אחר. מישהו שלא
יהיה תלוי בך. מישהו שיגרום לך עוד סבל.
כי זה מה שעושה לך את זה לא? הסבל שלך. את אמנית, חיה על הסבל.
נושמת אותו , מדממת אותו.
אדם פשוט, שהפכת אותו לכל העולם שלך. משהו רגעי, כדי שתרגישי.
את רוצה אותו. את לא יודעת אם הוא רוצה אותך. או שהוא רוצה
והוא פשוט מעדיף להיות הכתף שלך.
-לא תודה , את אומרת, יש לי כבר שתי כתפיים.
כדי להשכיח את הכאב רגעית, ואז כדי שהוא יחזור במלואו פלוס, את
מעשנת גראס.  אם לעשן גראס- אז מידי פעם עם אנשים אחרים. את
יושבת איתו, בבית שלו, הוא עושה לך "נעים" בבטן. את חרמנית.
עוד שנייה עולה בלהבות... ואז היד שלו מחליקה.
למטה, למקום האסור. למקום בו הכול מתחיל ונגמר.
את מנשקת אותו, באה לשלוח ידיים. כי אם לו מותר אז גם לך. משהו
עוצר בעדך. את ילדה קטנה. את מעדיפה לסבול בשקט. פסיבית. שקטה,
נתונה לחסדיו.
את גומרת, הוא נרדם.
נשארת לבד, עם הרעידות האינסופיות, האמונה שזה היה הכול בראש
שלך. כי דמיינת את זה, נכון? הרי העולם המציאותי הוא כל כך רע
ונורא שמשהו כזה לא יכול לקרות בו. זה הרגעים הקטנים של אושר
שעושים את החים טובים. את מסרבת להודות.
החיים רק יפים בתוך הראש שלך, בפנטזיות על האושר. שגם הן
מהולות בכאב.
האושר שלך הוא הכאב. את לא יכולה בלעדיו. ואת אפילו לא מודעת
לזה.
ואולי עכשיו הוא לא רוצה אותך- את תתאכזבי, תיפגעי. תמותי.
אולי אפילו תחתכי את עצמך שוב על העניין.
אולי הוא כן. את תהיי חברה שלו. את לא תרצי אותו. את תסבלי
בגלל הסבל שגרמת לו.
אולי זה בכלל לא יעבור הלאה. למרות שהוא עשה את הצעד הראשון
לשבירת המתח המיני, אבל את עשית את הצעד הראשון לקראת לדבר על
זה.
אולי החים הם כמו סידרה. שני דמויות ראשיות, את ועוד מישהו.
המתח המיני הורג את הצופים, אתם חייבים כבר להזדיין! אבל ברגע
שזה בא- ומזדיינים. הלכה הסדרה. עניין ידוע. מתח מיני זה מה
שמחזיק את העולם.
לא פלא שכל הכיבושים שלך לא הלכו לשומקום. אולי את צריכה להיות
הכיבוש הפעם?
אבל שנייה , שחכתי. את אוהבת את זה. להיקרע, לכאוב, להכאיב,
לרצות משהו, להתאכזב, לקוות, להיפגע. המחלה הנפשית שלך מתבטאת
יותר באיך שאת מביאה את עצמך לכאב נפשי, יותר מאשר איך את
מביאה את עצמך לכאב פיזי.
או אולי זה אותו דבר. הכאב הנפשי משאיר צלקות על הלב. ואז בא
הפיזי- שמשאיר צלקות על הגוף הפיסי שלך. אולי את באמת צריכה
לראות את הדם יוצא כדי לחוות את הכאב במלואו.
אולי את סתם דפוקה.