[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דניאל הביט אל הרחוב האפור. ערפל עוד לחך את החלונות, סמיך לבן
וחף עדיין, טרם זיהום המכוניות. הוא יכול היה לזהות את הצללית
החומקת בין הבניינים. שוב הגוזל התעופף, חשב לעצמו, מזג לעצמו
סנטימטר וחצי מדוייקים של ג'וני האדום. זה מעין מרד אמריקאי
אדום באפור הלונדוני, הסביר פעם לצל.
עיניו נעצמו למחצה, בעודו יושב בכורסת העור, מלטף קלות את
המרקם החלק.
"כורסה שפשוט עוטפת אותך פנימה, יותר טובה מאשתי אפילו." גיחך
איש המכירות המזיע. עוד ישראלי שמנסה להרוויח כאן. ארץ
האפרוריות הבלתי מוגבלת.
ברגע זה, דניאל דווקא הצדיק אותו.
הצללית שלו מתרחקת יותר, כך נדמה, מדי לילה. פעם היה חומק ממש
באור ראשון. עכשיו, כבר בשלוש וחצי כבר הצל הרך בין הבתים נעלם
לעוד יום חשוך.
למה שלא ישאר יותר? הפציר קלות. הצל שתק והנהן, כמאשר וברח
בשלוש וחצי.
כמו תמיד, הותיר אחריו מוזיקה אלקטרונית מהדהדת ניכור, לאוזניו
הזקנות, חשב דניאל ונתן לבאך להתאבך מעליו בהרמוניה דועכת.
לאחר עשר דקות נרדם בישיבה מול החלון הגדול.





"איך אתה יכול לשמוע משהו כבד כל כך עכשיו?" רטן הצל.
דניאל קפא לשניה. ידיו נעצרו על פני עורו השחום של הצל. זו לא
היתה הערה סטנדרטית מרובם. הוא נעמד, מתח את חולצתו מעט ולחש
"תרצה שאשים משהו אחר?"
הצל שלף דיסק מהתיק המוטל לידו. "שים את זה, זה משהו מתאים
יותר."
הצלילים המתוכנתים נעו על פני החדר, בעוד ידיו של דניאל
ממשיכות מחול פיתוי מוכר כל כך.
נשימותיו הרכות של הצל תאמו להפליא את הרקע הכללי.
הדם הציף את כולו. במהירות שהפתיעה אותו, ללא היסוס דילג הצל
על ההקדמות.  
"אני רוצה אותך" אמר והקצב הגובר והולך מסביבם סגר על דניאל.
כמה שניות אחר כך, מצא עצמו מתחתיו, אבוד כמעט. נלקח ולא
לוקח.
לא. זה לא סטנדרטי בכלל.





הצל עמד עם יתר חבריו בפאב, מנסה להיראות כאילו הוא יודע היכן
ישן הלילה. עוד חתול אשפתות, חשב דניאל.  אבל זה, דיבר אליו
עברית. "אתה נראה לי זקוק לחיבוק."
זה לא סטנדרטי. "מחפש לחבק?" שאל, עיניו כמעט לא מעפעפות, שומר
על הנונשלנטיות הרגילה.
"זה תלוי" הילד גיחך, "במי מציע."
עשרים ושתיים דקות אחר כך כבר לקח אותו, עמוק ורחוק, מתגנב אל
הלב.
מאז, הצל.
מדי לילה נעלם ומאה חמישים פאונד בידו. מזכיר תמיד את המציאות
הכלכלית של המפגש ביניהם. מפגש לא סטנדרטי אבל בעל אופי כלכלי,
היה מנסח לעצמו את ההגדרה בראש מדי לילה, משנן. זו לא אהבה. זה
צל.





דניאל הביט עמוק אל תוך עיני, מנסה להסביר. "רציתי לספר לך כבר
מזמן." הוא סיים ולקח שאיפה ארוכה מהסיגרייה, נאנח קלות.
כיביתי את הסיגריה.
נבוכה, קמתי. בגדים, ומהר.
"מה קרה? למה קמת?" דניאל הביט בי מהמיטה, מופתע.
"היית צריך לספר לי כשזה התחיל." עצרתי פתאום. זה התחיל לפני
שאני והוא והכל. "ליתר דיוק, היית צריך לומר לי שאתה מעדיף
ישבנים  שחומים למין ההתחלה. זה הרי לא התחיל אתמול."
הוא צחק בנונשלנטיות. "זה היה משנה משהו?"
"כן, לעזאזל." אמרתי בשקט מקפיא.
הוא הפסיק לצחוק בבת אחת, מבין פתאום את חומרת המצב.
"את מתכוונת להיעלם לי עכשיו? נעלבת?" הוא חתך בקור.
התכווצתי לרגע.
"לא נעלבתי." מצאתי את השמלה והשתחלתי פנימה. "אני פשוט רוצה
לדעת שהזין של החבר שלי מסתובב בתוך צללים שחומים שהוא קונה
לעצמו."
הוא שילב את ידיו על חזהו. "איזו דרמה את עושה מזה."
"לשלם כסף עבור סקס זה לא דרמה בכלל." לעגתי לו בגלוי.
"זה העניין?" הוא שאל, עיניו נוצצות. "הכסף? או זה שזה גברים?
או שזה לא רק את"
"שלושתם גם יחד."
"לא התחייבתי לך לשום דבר. חשבתי שזה ברור שיש לי עוד דברים."
הוא משך בכתפיו.
פרצוף חתום.
"חובה אין כאן." לחשתי בארס. "שנגיע גם אנחנו להסדר תשלומים?"
הוא נשבר. "די, תפסיקי. איך את משווה בכלל."
"לצללים מגיע ולמי שכאן לא?"
"אני מצטער שסיפרתי לך."
"אני מצטערת שהכרתי אותך."
שנינו שתקנו.
"מה עכשיו?" הוא שאל, חשש אמיתי בקולו.
חשבתי על משהו פתאום.  "אני רוצה לפגוש אותו."
"את מי?" הוא התבלבל.
"את דניאל של הצל."





הצל שכב על המיטה, ישן שנת ישרים. באצבע עדינה, הסטתי את שיערו
הארוך מהמצח.
מצח גבוה וילדותי. פנים של ילד, זיפים של גבר. גוף שחום ושעיר
מעט, עומד בסתירה לילדותיות הפנים. שליו כל כך. דניאל נשען על
החלון, מרוחק.
הצל, נע מתוך שינה, מתמתח. עוד כמה דקות יתעורר ויהיו הסברים
לתת. מתחת לשמיכה הצטיירו לאט תוויה של זקפת בוקר מרשימה.
הסתכלתי על דניאל וחייכתי. מבטו נישא אל הערפל, כל כולו ממוקד
בדממת הלילה.
תנועה אחת מהירה והגניחה המשותפת העירה את החדר.
עיניו של הצל נפערו למולי. מופתע, מחייך. הכל נעצר לרגע. דניאל
נעלם, מאחורי גבי.
בשעשוע קל, הסיר את השמלה מעלי, מגלה את הרכות החלבית שלי.
"את נעימה." לחש לי, טורף בי אנחות.
כשפקחתי עיניי, הצל חמק החוצה, מעילו הארוך והשחור גולש על פני
הדלת.





עיניו של דניאל הצטמצמו.
בוקר שקוף נישא מבעד לחלון הלונדוני. הצל ישן במיטתו הלילה.
המעיל השחור תלוי על הוו, בולט על רקע האור הבהיר.

The secret places
in your body
I seek and I explore

and what I'll find
will bring you pleasure
so beg discover more

הצליל המלטף והגובר הבהב לתוך הבעת פניה של הצל. שלוות כל כך.
דניאל חייך לעצמו, הנמיך את המוזיקה מעט, תיכף יחזור לחבק את
עורה החמים. עוד שבוע תטוס חזרה, ורק בעוד שבועיים תחזור
ותצליל עומקים חדשים.
"אל תשכח לשים לי מאה חמישים פאונד בכיס לפני שאתה חוזר
למיטה." מלמלה הצל בקול מנומנם, כשניתק מן החלון. הוא הכניס את
השטרות לכיס המעיל השחור.
ידיו סגרו חיבוק סביב החמימות הרכה של הצל.
הוא אוהב כשהיא לוקחת ממנו.


תודה רבה לעודד רז.


לינק ליצירה פטל קדוש/די.אס. סאונד המוזכרת דלעיל:

http://stage.co.il/Stories/116103







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הלכתי לי לתומי
ברחוב ופתאום
אני רואה שלט:
"זהירות, כלב
נושך!"

בקרוב יגיעו
שלטים חדשים:
"זהירות, התן
מיילל והכבשה
פועה!"
או לחילופין:
"זהירות, אישה
מזייפת
אורגזמה!"

תודה על המידע
האדיב הזה, אבל
באמת שהוא לא
נחוץ.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/10/03 23:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת אבישר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה