בדיחרוז

מהנדס צעיר, מאד מוכשר.
כמו רבים וטובים אחרים, פוטר.

מכתת רגליו, לחפש עבודה.
חש כי בארץ, דרכו אבודה.

כך, מריר, כאוב ואכול,
נסע לו לתורכיה, לעיר איסטנבול.

חלפה שנה, בחורנו חזר.
עמוס בכסף, אין מה לאומר.

חבריו שבארץ, קבלו את השוק,
הם עדיין בבוץ העמוק.

כולם לרגל אליו עלו,
איך זה הצלחת-אותו שאלו.

אני צעיר, יפה, חלק כל כולי
תורכיה נולדה, ממש בשבילי.

עד כדי כך יש שם ביקוש?
שאלו החברים שעל סף הייאוש.

השיב בחורנו-זה לא יאמן,
בעונה הבוערת לא היה זמן לחרבן.

.