|
פעם הייתי כאן
טעם של אשמה
ריח של דם
איך שקרים נובלים.
גם בני אדם.
פעם השארתי כאן
כתר מנייר
אש בלי עשן
איך חורים גדלים
חלומות קופאים.
גם בני אדם.
זרם חלש
סוף הסופים
שקט מסתורי
רעש של פחדים
בין הגלים
ים של קסמים
אור באישונים
דבש מהורידים
מה מחכה לי כאן?
זמן עובר וזמן
חבר נאמן
פצע שמגליד
רגש מחליד.
בוקר חדש ישן
שוב אותה טינה
כעס עקשן.
איך משתחררים
מן החיבורים.
מבני אדם.
|
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.