כל היום, כל הלילה, כל הזמן שבעולם, חולם וחושב ותוהה האם ואיך
ולמה וכמה ומנסה לדקלם משפטים ודברים ששמעתי פעם או איכשהו
הגיעו לבינתי הקטנה והגדולה והעמוקה מכל בזמן שכל העולם מסביב
רצ וחושב ושותק ודומם ומנסה למצוא את עצמו במקום ובעולם מתוסבך
ויפה וקשה ומרוכז כמו זה שיש לנו פה עכשיו. עם הזמן מנסים
להבין דברים ולא לחשוב ותהות על אוטומט ועל ערפאת ועל העיתונים
ועל כל מיני שטויות שעולות לך במוח ברגעים מסוימים או בחלקים
מהם שביום שלך - ואז דברים פשוט צפים למעלה, עולים בלי יותר
מדי ניתוח עצבני, סתם ככה מן הפנים אל החוץ בדרך רצופה וישירה
של כלום, חושבים ותוהים לגבי כל מיני דברים עצבניים אחרים
שאנשים יכולים לתאר לעצמם - בכל מיני דרכים משונות ומעניינות -
והקצב זורם, והביט מכה, והעולם מחכה. לגאולה, לישועה, יש
הקוראים לזה המשיח ויש החושבים שזה בעצם טמון בנו - בעולם -
בשינוי קולקטיבי אחד גדול המנסה לתאר ולחשוב איך מתקדמים
משתפרים וממשיכים הלאה אל החור בשחור הגדול שלנו, של עצמנו
בעולם ביקום וישות מתוחכמת כזו. שנמצאת פה. ונאמר - אמן. אחד
גדול. אמן...