הוא רואה אותה
שוכבת
על הרצפה הקפואה.
עיניה בוהות בו
היא לא מבינה
איך זה מצאה את מותה.
גם הוא לא מבין,
חלוש הוא קלות
מבטו נשקף
בעיני הזכוכית הצלולות.
דמעה נסתרת בזוית עינו
מתחילה לגלוש לאיטה על גופו.
פניה הלבינו, אין בה רוח חיים,
פניו לבנות גם הן,
רוכן הוא אליה, נושק גופתה
אך אין חום בגופו
נשמתו - כמו שלה
היא מתה.
איך ומדוע קרה הדבר
לא נדע, לא ידעו לעולם
ורק הוא יתייסר כל חייו
כי אי שם בליבו יחוש
שלכל כאבה של נערתו
זה הוא שגרם
עם לכתו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.