באת מאחור ועטפת את המילים הרבות,
בעטיפה רכה, בשתי הזרועות,
הנחת את מחשבותייך ותקוותייך
על כיפת ההגנה שלי - ואז ריח שערותייך...
את חומותיי הפיל והמם את חושיי
וקיפאון מלא כבש את גפיי
ומבחינתך היה זה רק בצחוק,
אך לא הרגשת את הכוח המתוק.
ובזמן שאספתי את פצועי,
את הגיבורים שלי, את לוחמיי,
באת והנחתת עוד מכה, לא קטנה
ואני שם יושב לא מבין מה קרה.
את המלחמה התחלת כך סתם במפתיע,
באת והכית, לא חשבת להודיע.
אך למרות הפגועים ולמרות הפצועים,
אני אשמח שניפגש שוב - גם בלי עלי זית ובלי יונים.