אריאל גרינפלד / הדמעה |
מסהרת את רוחי
מלטפת את גבי
ומשערת שאני
לא אשוב בחשכה
לא אשוב יותר ואז
תפרוץ המלחמה
שתביא את ההבדל
אל ארצנו הקטנה
אל הגשם הנופל
שיראה את החוכמה
של אדון האיש האל
של הילד הנופל
לא מסוגל יותר לקרוא
על הגשם הנופל
אבנים נפלו על חוף
ועל קודש התפל
אני לא רוצה יותר לבכות
אבל יש עוד אנשים
שלא רואים את הדמעות
שפשוט כבר לא רואים
הם משקרים לשליטים
הם משקרים למשפחתם
ובורחים מהעולם
ובורחים מהעולם
הם בכלל לא מביטים
אז אין טעם שאבכה
אך האבנים עפות
ואני מהם מוכה
ובגלל הענפים
העבים
שרציתי לטפס
אבל כאן
הם דקים
כמו המוות העוטף עלי
כאן
מול פניו הלבנות
הרוחות לא נענות
למשאלתי האחרונה
שאולי תהיה דממה
ואז מישהו יאזין
ואז מישהו ישמע
שהכל כאן בעולם
מאמין שהוא מושלם
אך לא
יש עוד לעשות
עוד המון מה לשפר
אבל אם כבר לדבר
שום דבר הוא לא מושלם
שום דבר הוא לא כזה
ואם מישהו כך חושב
אז ודאי שהוא הוזה
ויכלו הם לפחות
את דמעתי למחות
אבל שום דבר אחר
במותי לא אשפר
שום דבר לא זז יותר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|