זהו סיפור על הירח.
ובכן, לא ממש על הירח, אלא על הירח. כלומר, לא על הירח עצמו,
עיסוקו, תחביביו ומפלגתו המועדפת, אלא על הירח, על אדמתו. כן,
כן, זהו סיפור המתרחש על אדמת הירח.


הלוואי שיכולתי להימשך אליך כפי שאני נמשכת לאדמת הירח, או
יותר נכון - לא להימשך אליך כפי שאיני נמשכת אל אדמת הירח.


הסיפור מתרחש לפני מאות רבות, או לפני כמה ימים.
כמוך, כמוני נולדתי להורים נפלאים בשעה טובה. כמוני, כמוך משהו
הביא אותי לזרועותיך. בין מיליוני טריליוני התופעות המתרחשות
על הירח, הנה עוד אחת. אולי הרכב סודי של מולקולות שנרקחו
בדייקנות הביא אותך להיות אתה, בשעה טובה. אולי היית מיועד
לאחרת, ופגם קטן שנמצא בהרכב הסודי הביא אותך דווקא אליי. אולי
הפגם הוא בי. אולי הרכבי הסודי הוא הלקוי וחיישני ההתאמה
המופעלים כאן בקפדנות על הירח זיהו בי מכשול בדרכך אל המיועדת.
ובכן, כמוני, לא כמוך - נעזבתי.
העמד את המולקולות על טעותן אבל היית כאן לקצת, ומעולם לא
הודית שאתה רוצה ללכת. ואני, קצת טירונית כאן על הירח, חשבתי
שדיברת בשתי שפות, שכן התרגלתי לשמוע דברים ברורים ומובנים. לא
ידעתי ששתי השפות שלך הן בעצם אחת. לא רציתי לדעת שהריחוף שלך
בין כוכבים אחרים היה בעצם לא. חשבתי שהתירוצים שלך הם איכשהו
כן של תושב מקומי.
טיפשי מצידי היה לחשוב שיכולתי לרחף איתך. טיפשי מצידי היה
להאמין שהזמזום הבלתי פוסק הזה באוזן שאתה לא רוצה היה סתם
קליטה לוויינית של ערוץ אחר. אבל לא. דיברת אליי בשפתך שלך,
שהייתה ברורה לכול ומובנת. רק אני בחרתי לשמוע את שפתך כגיבוב
לא מובן של אחד שעוד לא כל כך סגור, של אחד מעולם אחר משלי.
אמרת לי לא. מההתחלה. ולא רק אמרת, צעקת. נופפת בשתי ידיך
וקראת אליי שאתה לא רוצה - "התרחקי!" - ואני לא הקשבתי, רק
חזרתי שוב ושוב עם טקטיקת ארץ מחודשת, עוקצנית, מתרפסת, שחשבתי
שתוריד אותך אליי, כשהיית כל הזמן כאן, בשפתי.
כששום דבר לא עזר לך, ניתקת לי סופית את מסיכת החמצן וניסית
לשלוח אותי לעזאזל (כפי שאתה מכנה את ארץ). מעורפלת, קשת נשימה
וראייה עוד ניסיתי להיאחז בך, בשדרים שחשבתי ששמעתי, במלמולי
ה"אני אוהב אותך" בין כל הלא! לא! לא!
הנחיתה בארץ הגיעה מהר מכפי שחשבתי. עוד נשארו בי קצת כוח, קצת
אוויר, קצת אהבה. אז לקח לי טיפה זמן אבל אספתי את חפציי
וברחתי רחוק ככל שיכולתי ממקום הנחיתה.
מדי פעם עוד מופיע איזה שדר שגוי בראשי, ואני משגרת לך איזה
משלוח עם טקטיקת ארץ מיושנת (מסתבר...). אבל נחתי. אני כאן ויש
בי כוח, אוויר ואהבה.

אני עדיין מתגעגעת... קצת...


הלוואי שיכולתי להתנתק ממך כפי שהתנתקתי מאדמת הירח. או אולי
אני מעדיפה לא להתנתק ממך לעולם, כפי שאיני יכולה להתנתק
מהירח...