דבר לא ניחם אותי באותו יום, אפילו לא הידיעה שהחברה הכי טובה
שלי יצאה מתרדמת..
הכל ניראה אפור וריק כאילו כולנו נשאבנו לחור שחור והראש שלנו
התמלא בואקום. לא היה אור ולא אושר באותו יום גורלי שרק בערבו
ידעתי מה יקרה איתי.. האם אני יהיה חופשיה מהכבלים אליהם אני
קשורה?! ..או שאשאר כבולה, מוחזקת לקיר עם שרשראות ברזל כבדות?
אדוני יחליט זאת.. יחליט אם לתת לי ללכת לעשות כרצוני וישחרר
אותי אל תוך המבוך שוב.
במשך חצי שנה אני קבולה לקיר אחד- אדון אחד. עתה.. אולי יהיה
עליי לחפש לעצמי אדון חדש, קיר חדש ולהיות מקובעת אליו.
פעם ברחתי ומצאתי קיר אחר אבל זה נגמר מהר מאוד. חזרתי לאדוני
והוא... הוא לא חשד בכלום. בגדתי בו, באמונו.. הנחתי לו לחשוב
שעשיתי טעות ואני רוצה לחזור אליו ורק אליו. שיטיתי בו,
באדוני, הוא לא יודע שאני בעצם רוצה להיות עם אדון אחר.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.