תסתכל עלינו,
אנחנו יכולים להקיא כבר את הפתטיות.
כולם חוץ מאיתנו רואים,
למרות שמדי פעם פתחת את עיניך קצת
מיהרת לסגור אותם ולחזור לבועה שלנו.
אני -
יותר מדי מסונוורת מהרגשות,
יותר מדי מפחדת מהתוצאות,
חייתי
בידיעה אחת,
עם רצון אחד -
להיות איתך...
להרגיש את שפתיך שנית,
את ידיך אוחזות בידי בלי רצון לעזוב.
ועכשיו...
הצלחתי.
כבשתי את ליבך.
הנחתי דגל מנצחים על אזור הדמדומים.
ומה נשאר לי עכשיו?
פיסות אהבה שנבלו עם החודשים?!
חלקות בדידות שגדלו עם הימים?!
כעת אני אוחזת בידך
ומבינה שכל האהבה העצומה שהייתה לי בשבילך
נעלמה.
נבלעה בתוך הכאב שהלך איתה.
חושבת שנית מה אתה מחפש.
אתה מאוהב בגוף שלי -
גוף שקרא לאהבה בכל מחיר.
נגעת בו והיתמלאת חשק,
חשק לטעום את מה שהיה לי להציע.
טעמת
נתתי לך לנסות... להנות...
אהבת.
אהבת אותו.
היתמכרת לטעם שהוא השאיר,
וכל פעם חזרת לקחת עוד מנה של טעם.
עד עכשיו.
היום הכל נגמר.
הכל מתבהר... ורואים את החושך שבא אחרי.
לא רוצה יותר בידך.
לא רוצה יותר בטעמך.
חופש
זה כל מה שאני רוצה.
קצת נחת
מאותה אהבה... |