חיוך.
שרירים מתוחים, וכמה עצמות,
ושום דבר יותר מזה.
שום דבר יותר מזה!
(אבל...)
בלי אבל. אין פה שום אבל.
אתה רואה פה איזשהו מקום לאבל? לא... אני לא רואה
פה שום מקום לאבל. אז אם שנינו מסכימים שאין פה
שום מקום לאבל, אז אין פה שום מקום לאבל. שום מקום
לאבל, שמעת?
(כן, אבל...)
לא! בלי אבל! כרגע אמרתי לך, שאין פה שום מקום
לשום אבל, נכון? אז אל תתחיל לי פה עם האבלים שלך,
שומע? לא!
(אבל... אבל...)
לא! כמה פעמים אפשר להגיד לך שאין פה מקום לאבל?
פווו.... תמיד ידעתי שיש בי משהו מטומטם, אבל אף פעם
לא חשבתי שזה אתה...
אז לא. תבין. לא! אין פה מקום לאבלים.
חיוך. שרירים מתוחים, וכמה עצמות.
ושום דבר יותר מזה.
שום דבר יותר מזה!
(כן, אבל...)
נמאס לי! תגיד כבר את האבל האידיוטי שלך ותצא לי מהראש!!!
(אבל... שרירים מתוחים, וכמה עצמות לא אמורים לגרום לך
להרגיש ככה.)
המממ... יש בזה משהו.

עכשיו תשתוק.