מישה קורצר / הנשמה הנופלת |
הכל מתהפך לי פתאום
כאילו קשרו אלי אבן
נופל אני לתהום.
ואין שם
לא אור ולא קרן
שתחמם את הלב
הכל שם מלא בסבל,
הכל מלא בכאב.
וכשנשמתי זועקת
רק הד לה תשובה מרחוק.
לאור ולחום היא חושקת,
לריח הפרחים המתוק.
לנפילה מחכה היא,
לרגע לצאת לחופשי,
אבל הנפילה לא נגמרת
והסבל שלה עוד ממשיך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|