בוקר.

אני קם להשקות את נבטי העגבנייה הלחים. במקום שבו אמורים היו
להיות, נמצאו מספר חלזונות שדה שמנמנים. צמחי העגבנייה נגנבו.

משחת השיניים נראתה הבוקר כחולה מן הרגיל , טעמה היה מוזר אף
הוא. שמא התקלקלה?! העדפתי שלא להשתמש בה, בין כך ובין כך פי
ינדוף את צחנת הלילה.  

אני ממלא את מזוודת העור בחטיפי שוקולד ללא קלוריות. טעמם של
חטיפים אלו אינו טעים כלל וכלל, אדרבה! טעמם גרוע משל משחת
השיניים הכחלחלה, אך בכל זאת נוהג אני לאכול מספר חטיפים כאלה
ביום. אומרים שטעם השוקולד מרפא את הגוף, ואם כבר שוקולד, אז
דל קלוריות.

בדרך למקום עבודתי עובר אני דרך הקיוסק של "ריצ'רד". שמו של
בעל הקיוסק אינו "ריצ'רד", אלא יחזקאל. כשנשאל מדוע החליף את
שמו, אמר כי החליט לשמור את שמו בסוד פן יחטפוהו. פעמים רבות
שאלתיו בגיחוך מדוע מסתיר הוא את שמו, וכי מי ירצה להשקיע ולו
מאמץ קטן אחד בחטיפתו והכל בשביל מידע מודיעיני "מסווג" על
מחירי קנקן חלב?!  ובכל זאת, באותו בוקר אדון יחזקאל לא פתח את
'הקיוסק של "ריצ'רד"' מסיבות בלתי ברורות.

צוהריים.

ישיבה ממושכת על כיסא במשרדי גרמה לי לכאבי גב וישבן. מדי מספר
דקות שיניתי את תנוחתי בליווי צליל פיקוק עז מאזור גבי התחתון.
כדי לא להירדם ביקשתי ממזכירתי להגיש לי כל שעתיים ספל קפה
שחור. אף אחד לא יודע בדיוק מה תפקיד עבודתי, אך כולם בטוחים
כי תפקידי מסווג,  אך חשוב ככל תפקיד ונחוץ ביותר. כנראה ששנים
של פיטפוטי סרק עם מנהל החברה עשו את שלהם.

ערב.

"המסע" הארוך לביתי כמעט ושבר את בירכיי. אני מניח את מזוודתי
על אדן החלון. מסתכל בראי. שעות של ישיבה ללא מעש הניבו פרות.
אוויר ביתי התמלא בריח זיעה. אני ניכנס להתקלח. מי המקלחת היו
קרים מקרח. סבוני החליק וסתם את חור הביוב. כדי שלא יערמו מים
התכופפתי בזהירות להרים את הסבון. גבי נגע בשידה שעליה נח
בקבוק השמפו. בקבוק השמפו צנח במהירות על אצבעות רגליי.  אני
יוצא מהמקלחת חבול בכל גופי. רוח הערב גרמה לי להתעטשויות
מרובות. אני מדליק את הרדיו.

לילה.

קול זימזום מעירני משנתי. יתוש שמן שנח על זרועי נידון למוות
ונמחץ על ידי. כל גופי התמלא בעקיצות יתושים. כעבור זמן מה
הרגשתי מעט מסוחרר, כניראה בגלל העקיצות המרובות. ימח שמם של
היתושים!  אני חוזר לחדרי עם חומר למריחה על העור כנגד
המזיקים. אני נירדם. כעבור שעה לערך אני מתעורר שוב מצריבה
כואבת באזור הצוואר והאוזן. החומר שמרחתי גרם לי לנפיחות
ואדמומיות. היתושים ממשיכים לעקצני.     אני קם.  הירח קטן
ואורו חלש כנגד מנורות הרחוב הגדולות. אני ניזכר במשפט שלימד
אותי אבי המנוח: "היתרון בירח על פני מנורת החשמל הוא שהוא
אינו מושך יתושים!"  אבי לא היה אדם חכם במיוחד, אבל המשפט חסר
הערך הזה פתאום מקבל משמעות עבורי.

אני שוקל לשנות את שמי לריצ'רד.