אורות העיר שמסביב כבו
עת התכנסנו בשמיכת לילה וחול
שנינו עירומים, מרגישים כל גרגר אחד על השני
והם שורטים
עור ושיניים כאחד
היא יורקת מילים רכות לא קשורות
אחרי מה שקרה, היא צריכה לדעת שאי אפשר להמשיך
אני לא אומר מילה
נשאר עם הכאב שלי
חופר אחר זיכרונות שימהלו אותו.
להגיד לעצמי שעכשיו גם היא מזדיינת עם אחר
רק מזקק את הכאב.
רק חסר לי לגשש אחרי סיגריה ולמצוא את הטבעת
לה יש אחת כזו בדיוק
מנסה להתבודד עם המחשבות
היא לא נותנת
היא לא הייתה נותנת אם רק הייתה יודעת
מוציא עוד סיגריה
מוציא עוד תירוץ לשתוק
נרדם שם, על החוף של הים
מתקלח בבית של ההורים וחוזר לדירה
אדם חדש |
