בשנה ה-54 לריבונות השלישית, מתעורר לו ישראל לעוד בוקר של
חדשות.
רשימת החללים מתארכת, עם כל לגימה מהקפה של הבוקר. מצית עוד
סיגריה ונאנח אנחת כאב. בוקר מוזר של רוחות, חול ועננים
מואדמים, מבשרים על יום שונה.
וכי מה כבר יכול להשתנות, אחרי שנה וחצי של מהלומות ואבידות ,
שאל את עצמו.
אבל, משהו ביום הזה הולך לשנות את עולמו כליל.
זה לא, שהוא מבלה כמו פעם, וגם לא שהוא מסתובב ברחובות בתחושת
שלווה של איש מבוסס בחייו. מקלט הרדיו מטרטר על עוד שלושה
חיילים, שנפלו בהגנה על יישוב מרוחק ,
ולמרות, שעבר תהליך של שינוי פוליטי בזמן האחרון, עדיין הוא
מתקשה להבין את העיקשות הזו. חבריו כולם גויסו בימים האחרונים
לשירות מילואים באיזורי הלחימה, ועל פי הידוע לו הצבא פרוש
בכוננות על שאר הגבולות, אך למרות, שנראה שהמצב מסלים בהדרגה,
עדיין נאחז בתקווה שהמלחמה הזו היא עוד קרב שכונתי מקומי בין
שני העמים, שיושבים בשטח הריבונות השלישית.
ישראל מוחה אגל זיעה ממצחו, מהרהר במצב כשהטלפון מסמן לו,
שחברתו מעוניינת לדבר איתו. "מה שלומך חומד? ישנת טוב הלילה?
אתה לא הולך לעבודה? הכל בסדר?"
כמה שאלות יש לה, אם רק היתה יודעת, כמה שאלות יש לו בזמן
האחרון.
הכל בסדר חמודה, עוד מעט אלך לעבודה, היה לי כיף אתמול בלילה
איתך, נהניתי מאוד במסעדה.
ולא הכל בסדר, הכל לא בסדר, הכל רע, משהו מוזר דופק בראשו.
והוא יודע שהיום הולך לקרות משהו מסוג הדברים שאח"כ שואלים
"אתה זוכר איפה הייתי בשעה הזו והזו בתאריך הזה?"
והוא זוכר הוא מנסה לחשוב על כל תנועה, על כל לגימה, על כל
שאיפה מהסיגריה המתכלה.
יש תנועה של האויב הצפוני אל עבר הגבול. חיילי הריבונות נערכים
בהתאם. ועל אף מערכת מסועפת של דיסאינפורמציה, הוא יודע שגויסו
כבר למעלה ממחצית מחיילי המילואים של הריבונות, ושהממלכה נערכת
למלחמה קשה ועקובה מדם. רק מחכים להתקפה .
עוד דיווח על הפגנה זועמת מול בית המנהיג , משמרות מחאה על
ההידרדרות במצב הבטחוני פרושות בכל רחבי הריבונות, מניפות
שלטים, צועקות צעקות, רוקדות על הדם של תושבי הריבונות, שקיפדו
את חייהם בזמן האחרון.
מאות חלקי הגופות נקברו כבר בעפר הריבונות, ואמהות רבות מבכות
את ילדיהן, הילדים מבכים את הוריהם, והאחים והאחיות ממררים
בנהי עמוק על קברי האחים.
וישראל, מתכונן לו בעצלתיים לעוד יום של עבודת הכרח, של שמירה
קפדנית על השיגרה , שנהרגה בעוד פיצוץ שיגרתי.
וכאילו כמו יד מכוונת את מהלכיו, ישראל מאט את מהלכיו הבוקר,
מתעכב עוד רגע מול המראה, מעביר עוד סיבוב עם התער על לחיו,
מגביר עוד קצת את הקול של המקלט.
הוא מחכה, לא יודע למה אבל הוא מחכה.
השעה תשע בבוקר, בקופסא במרכז הריבונות, ישראל, שכבר הודיע על
איחור במקום עבודתו אי שם במרכז הכרך, מתיישב, ראשו ספון בין
ידיו, רקותיו הולמות בקצב של תופי מלחמה. ברקע, השמש עומדת דום
בין עזה לרפיח, ועוד פוליטיקאי רוקד לקולות תופי השבט. בצהלות
קרב, פורש את משנתו, לביעור הנגע של מלחמת האדמות והדתות
ופתרון כל בעיות היקום.
מבזק מיוחד. האם לזה הוא חיכה? לא, רק עוד הרוג בירי בכביש
צדדי בישוב מרוחק, אי שם בספר, והראש חוזר לנוח בין ידיו .
שוב קולות ירי בגבול הצפוני והמנהיג המשופם מהמזרח, שוב מדליק
את מדורת השבט שלו, משמיע בקול מאיים המנוני דם, יזע והרבה
דמעות... שלנו.
טירטור מרוחק, מחוץ לבית טורד את מחשבתו. רעש של משהו רע קרב
מצפון, רעש של מנוע חולה, רעש של מות, הקולות מתגברים בראשו,
כשקול נפץ מחריד את הרהוריו.
ישראל, מוצא את עצמו שרוע על הריצפה, סביבו שברי זכוכית וריח
של דלק ועשן כבד מסתירים לו את חייו.
החשמל עוד עובד, וגם ביתו נראה די שלם,למעט עציץ שקרס וחלונות
שהתנפצו.
שקט במקלט, הלם על פני השדרן המברבר, שנדם.
הזוועה ניכרת עת דף נייר מוצג לפני החנוט בעניבה, מבזק מיוחד.
כתבנו בשטח מוסר, כי מטוס נוסעים, כנראה לא של הריבונות, התרסק
אל תוך מאגר האנרגיה של הריבונות אי שם במרכז הארץ. נשמע פיצוץ
אדיר, קולות נפץ וענן שחור מכסים את האיזור. אין אפשרות לדעת
מה קורה. כתבנו ינסה למסור בקרוב עוד פרטים.
הריבונות בהלם.