קובי לרנר / זירת הפשע |
נזכר בחיוכה שעבר כאן לרגע ונמוג.
מנתק את מוחי מהמוזיקה הרועשת,
מתרכז בצלליתה המתרחקת
כנף שמלתה מעביר משב של רוח על פניי
עיניי נעצמות להריח עוד אד של בושם
וניחוח שיערה מציף ומטביע.
קרסולה מרעיד עוד ריס בעיניי
מבלבל מחשבה ומטריד מנוחה,
וכן, שוב אותה תחושה אי שם
שמזכירה לי את תשוקתי.
אבל רגע זו לא דמותה שם על הרצפה
זה אני שוב שרוע עם מות רגשותיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|