אדום

ניגשנו למקרר בשקט. כבר ממש מאוחר עכשיו. פתחתי את הדלת. מה בא
לי? צריך לחשוב טוב. עד שיש כבר הזדמנות...
"מה אתם עושים פה? אמרתי לכם לא לפתוח את המקרר, אתם מלכלכים
את הבית!"
"איי, סליחה! סליחה! אבא, אבא!"
דיאנה קיבלה את רוב המכות שאני הייתי צריך לקבל.
אחר כך אימא באה אליי ואמרה: "אני מצטערת שהרבצתי לך עם
החגורה. אתם רק צריכים לשמוע בקולי. טוב?" וליטפה אותי בשיער,
בדיוק כמו שנעים.
אני ממש אוהב את אימא.

כתום

נפגשנו היום כולם - דוד אלי עם דודה ענת ודוד אמיר עם דודה
רותי אצל סבתא אסתר.
אני לא אוהב ריבה, אז סבתא אסתר הכינה לי סופגניות בלי כלום.
החולצה שלי לבנה מהסוכר. מעניין כמה דמי חנוכה אני אקבל. אני
אגיד לאבא שאני רוצה את המכונית הזאתי שראיתי בחנות של שמשון.
דקלמתי לכולם את השיר הזה באידיש שלימדו את דוד אלי כשהיה
קטן.
"איזה מוכשר. הוא גאון"
אז סיפרתי עוד כמה בדיחות.

צהוב

דיאנה ואימא היו אצל סבתא אסתר. אבא בא אליי וחיבק אותי. זה
טוב ככה.
"באמת לא בסדר שאימא הרביצה לכם ככה בחגורה. תעשו מה שאימא
אומרת. עוד כואב לך? איפה? פה? ופה?", והוא המשיך לשאול,
והמשיך לנשק, וללטף ו...
אימא!

ירוק

שיחקנו כדורסל בשכונה. היה תיקו תיקו 21:21. הכדור הגיע אליי
וזרקתי. איזה סל.
"זה שלוש נקודות", צעקתי, "ניצחנו".
בקבוצה נתנו לי כיפים.
"איזה סל", צעקתי, "שלוש נקודות!"
יהושע מהקבוצה השנייה צעק: "נו, תסתום כבר!"
נבהלתי, שלא ירביץ שוב.
אבל היה שלוש נקודות.

תכלת

בהפסקה בבית ספר התקרבו אליי דודו כהן, שוקי, עובדיה ולארי.
"אימא שלך משוגעת, יא זבל!"
הייתי בפינה של המגרש והם מסביבי.
"תעזבו אותי, אני אגיד למורה!"
הם נתנו לי סטירות, ובסוף לארי, שהוא הכי אפס, שהוא הכי לא
מקובל בכיתה, נתן לי בעיטה עם הסנדל בדיוק... שם.
התקפלתי ובכיתי, בכיתי. לא מספיק שכמו תמיד, אז דווקא מלארי?

כחול

היום זה הצגת הסיום של השנה. עכשיו זה ההצגה שלפני ההורים.
אני הקיסר מארץ סין. הביאו לי חלוק כזה צבעוני ויפה, וציירו לי
שפם. אני שונא שצובעים לי את הפנים.
כל דבר שאני עושה כולם צוחקים. אני ממש טוב בזה.
זה היום הכי טוב בחיים שלי.

סגול

אני חושב שאני לא יכול יותר.