בסך הכל רציתי להנות, ותראו לאן הגעתי...
הכל התחיל כשהילה שלחה לי הודעה לפלאפון שהיא רוצה להגיע
לרעננה ושיש לה טרמפ רק עד הרצליה. אז אמרתי לה שאין בעיה
ושאני אקח אותה משם. הילה ואני יצאנו בערך באותה שעה מהבית,
(היא מרמת השרון ואני מרעננה) כדי שנגיע בערך באותו זמן לאותו
מקום שבו קבענו. לקחתי את המפתחות של האוטו של אבא, שמתי לי
דיסק ששייקה הכין לי היום ויצאתי לדרך. טוב, עם הנהיגה שלי
הגעתי הרבה לפניה. החניתי את הרכב, במקום די חשוך ונטוש. מה
לעשות, זה המקום היחיד שהילה מכירה בהרצליה. הדלקתי סיגריה,
הגברתי קצת את המוזיקה, ויצאתי לחכות לה בחוץ.
במשך חצי שעה בערך, עברו אולי שני אנשים במקום ההוא. ואני
חשבתי לעצמי: "נו, מה? מתי הילדה הזאת תגיע כבר? זה לא כזה
רחוק רמת השרון הרצליה. אולי 10 דקות נסיעה". היה די מפחיד
במקום ההוא. אבל זה לא משנה, כי אני...? אני גיבורה! (זה מה
שחשבתי באותו הרגע לפחות). לפתע הגיעו שני אנשים, במבט ראשון
הם לא נראו כ"כ מפחידים. הם ניגשו אליי ואחד מהם ביקש ממני
סיגריה (כן, יש לאנשים נטייה לעשות את זה...) אז נתתי לו. מה
לעשות, יש לי לב טוב. הם התיישבו לידי והתחילו לדבר. ואני, גם
ככה משעמם לי, אז למה לא לשתף פעולה? דיברתי איתם. אחרי שהם
שמו לב שאני מסתכלת על השעון כל בערך שתי דקות, הם הפסיקו
להיות כ"כ נחמדים והתחילו לשאול אם אני ממהרת לאנשהו, ושאולי
אני אתן להם לעשות סיבוב על האוטו. כמובן שסירבתי. הרי גם ככה
אבא לא יודע שלקחתי לו את האוטו. אז לתת לאנשים שאני לא מכירה
לנהוג בו?! הגזימו קצת, לא? אחרי כמה פעמים שהבחור ביקש, די
נמאס לי להגיד כבר לא, באתי להכנס לאוטו, (הם ממש התחילו
להפחיד אותי עם המבטים שלהם). אחד מהם נשען לי על הדלת,  חסם
לי את הכניסה לחלוטין ולא הסכים שאני אכנס. והשני... השני
חייך, הוציא סכין מהכיס ושאל: "אולי עכשיו את מוכנה לתת לי
סיבוב על האוטו?" ואני בשלי, סירבתי. לחצתי על הכפתור של
האזעקה והתחלתי לברוח. לא יכולתי להתקשר למשטרה כי הפלאפון היה
באוטו, ולא יכולתי להכנס לאחד הבתים באיזור, כי פשוט לא היו
כאלה. אז רצתי, רצתי כמו שלא רצתי בחיים. אחרי כעשר דקות ריצה,
עיקמתי את הקרסול והם הגיעו אליי. כל כך כאב לי. אחד מהם תפס
אותי והשני אמר: "בורחת, אה? אנחנו נראה לך מה זה לברוח
מאיתנו". ממש פחדתי באותו הרגע, כבר ראיתי את עצמי מינימום
שוכבת לי בבית לוינשטיין ללא הכרה. אני חושבת שאם לא הייתי
מנסה להראות עד כמה שאני "גיבורה" הייתי מתחילה לבכות מזמן
מהלחץ. ושוב הוא הוציא את הסכין, רק שהפעם הוא נראה ממש עצבני
ורציני, התחיל להתקרב אליי. ואז... אז התעוררתי מבוהלת עם דופק
מואץ, מביטה סביבי ועדיין לא מבינה.